סיון סבג אסולין| צילום: דוברות המשטרה

מורן אוקנין (30) מאשקלון משרתת בתחנת המשטרה בעיר ב -12 השנים האחרונות. היא התחילה כשח"מית ובהמשך התגייסה לשירות קבע בו המשיכה גם לאחר שנישאה והפכה לאם גאה לשניים. נכון להיום היא משרתת כשוטרת קהילתית ביחידת הסיור הרגלי ומשתדלת לסייע לקהילה במגוון דרכים. כששואלים אותה מה משך אותה לשירות במשטרה היא משיבה: "כבר בשירות הצבאי שלי מאוד אהבתי את המערכת ואת העבודה שאנחנו עושים, את הסיפוק שזה גורם לך כשוטרת במדינת ישראל, זה מאוד משך אותי להתגייס לקבע ולהמשיך בארגון. כשח"מית שירתתי בסיור וגם כשהתגייסתי לשירות קבע במשטרה המשכתי בסיור עד שלפני כארבע שנים נפתחה יחידת סיור רגלי ומאז אני שם. למעשה כל השירות שלי אני נמצאת בשטח".

מה את יכולה לספר על העבודה השוטפת?

"ביום יום מדובר בטיפול באירועים שוטפים ועזרה לקריאות של תושבים לצד פעילויות קהילתיות עם ניצולי שואה, ילדים בעלי מוגבלויות, בתי ספר. במסגרת התפקיד שלי היום היחידה שלי עושה יותר אירועים יזומים כמו עזרה לקשישים, אנחנו מעורבים מאוד בפעילויות למען הקהילה באשקלון".

איך הגיבה הסביבה הקרובה שלך להחלטה לשרת במשטרה?

"אבא שלי הוא שוטר לשעבר אז אני חושבת שבמובן מסוים הלכתי בעקבותיו. הסביבה הקרובה מאוד תומכת ומפרגנת, גם הם מבינים שזה תחום מאתגר ותורם מאוד לחברה באופן כללי".

את מרגישה שוני בין האופן שבו הציבור מתייחס לשוטר או לשוטרת?

"אני יכולה לומר לך שיש הבדל, כששוטר ושוטרת מגיעים לאירוע הגישה היא לדבר עם השוטר. במקרים מסוימים אפילו כשאני עובדת עם מתנדב ומגיעה לאירוע יפנו אליו ולא אליי אבל מהר מאוד אנחנו נכנסות לעניין, אנחנו כמו שוטר לכל דבר ועושות הכל. בהתחלה הייתי קצת מתרגשת מזה אבל בשלב מסוים אתה לומד שזו המחשבה של לא מעט תושבים. עם זאת אני חייבת לציין שבעבר הייתי נתקלת יותר בהתייחסות שוביניסטית, היום יש הרבה נשים שמשרתות במשטרה וזה נהיה עניין שגרתי, אנשים כבר רגילים לראות שוטרות שמגיעות לאירועים".

יש מקרה יוצא דופן שטיפלת בו במהלך השנים שאת משרתת במשטרה?

"הגעתי לאירוע בעקבות דיווח על ריח ממש לא טוב שיוצא מדירה. כשהגענו למקום היה באמת ריח נוראי ולא פתחו לנו את הדלת. כשתחקרנו שכנים הם אמרו שזה כך כבר הרבה זמן. בסופו של דבר פתחה לנו את הדלת אישה כבת 40, שלא בריאה בנפשה ומתגוררת עם האם הקשישה שלה. הבית היה עמוס בצורה בלתי רגילה בפריטים שונים, לכלוך בכל פינה וממש לא הייתה אפשרות ללכת ולדרוך על הרצפה. דאגנו להעביר את המקרה לידיעת רשויות הרווחה וגייסנו מתנדבים שינקו את הדירה כדי לנסות לסייע להן לצאת מהמצב הקשה הזה. זה אירוע שמלווה אותי, בכלל מהיום שאני אמא, נהייתי הרבה יותר רגישה לאירועים".

הייתה פעם שניסו לתקוף אותך פיזית במהלך טיפול באירוע?

"היה מקרה אחד שבו קיבלתי סטירה ממישהי שלא בריאה בנפשה, אז גם הטיפול הוא אחרת. לא עצרתי אותה באותו הרגע כי התחשבתי במצב שלה".

בשנת 2020 את מרגישה שיש שיוויון בין המינים במשטרה?

"כן, אני מרגישה שיש שיוויון. אנחנו עושות הכל כמו שוטר וגם מבחינת הפיקוד לעולם לא מפלים אותנו ואומרים 'היא אישה, את זה היא לא יכולה לעשות'. זה אמנם לא פשוט, אבל עם עזרה של הבעל רן שבאמת תומך ועוזר אני יכולה לעשות את זה. הוא ממלא חלק מאוד ניכר מהמטלות השוטפות בבית הוא נמצא עם הילדים המון ובגלל זה אני יכולה להרשות לעצמי כי אני עושה משמרות ועושה שבתות, אבל עם עזרה מסתדרים. אני רואה את המשטרה כארגון שקיים בו שיוויון זכויות ומעניק עזרה וסיוע לאמהות, משתדלים להקל עלינו איפה שרק אפשר".

לסיום, איזה מסר תרצי להעביר לבחורה צעירה שחושבת להתגייס למשטרה?

"אני חושבת שלשרת ולהגן זו לא קלישאה זו דרך חיים. זה ארגון שאפשר להתקדם בו וכבר היום ניתן לראות נשים בתפקידים מובילים עם דרגות מאוד בכירות. אני חושבת שאין סיבה שלא נוכל לראות בקרוב גם אישה בראש הארגון. אישה היא כל יכולה".