פרשת 'במדבר'
מנהל אתר אשקלונים
03.06.16 / 11:15
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנו'
סיפור מופלא זה אירע בימי ילדותו של הגאון הקדוש ממונקטש, בעל שו"ת "מנחת אליעזר", שהוא עצמו היה עד לו, ואשר יש בו כדי ללמדנו מהו כוח הצניעות של האשה.
מעשה שהיה כך היה: עקב בניית נתיב חדש לרכבת המקומית ביישוב הוקליוה שבאוקראינה, גזרה הממשלה המקומית שיש לעקור קברים מבית הקברות היהודי, ולהעבירם למקום אחר. כדי להשגיח על פינוי הקברים בכבוד הראוי להם, נסעו לשם דייני בית הדין ורבנים חשובים, כאשר מצטרף אליהם קהל גדול ונכבד.
והנה, באמצע פינוי כמה מצבות, שהיו עתיקות בשנים, שמע הגאון ממונקטש רעש והמולה גדולה סביב אחד הקברים. ובהיותו אז נער בן 13, גברה מאד סקרנותו, ומיד נחפז לברר על מה הרעש וההמולה הגדולה. כאשר הגיע למקום, סמרו שערות ראשו...
לפניו התגלה קבר בן למעלה ממאה שנים, שנפתח כדי להעבירו למקומו החדש.
אולם, הנפטר שהיה שוכן בקבר, היה שלם בגופו כאילו זה עתה נקבר.
בעודו עומד נסער ונפעם לנוכח מראה עיניו, הרהר בדעתו: "בזכות מה זכה הטמון כאן לדרגה עליונה כזאת, שמעטים זוכים לה בכל דור, ולא שולטת בו רימה ותולעה"?
ומה מאד השתומם, כשהחל לקרוא את הכתוב על גבי המצבה: הופיע שם של אשה צדקנית, המעוטרת בשבחים מפליגים מאד, דוקא על צניעותה הגדולה שהיתה לה במשך חייה...
בכבוד גדול הוציאו את גופה של הנפטרת, שהיה כרוך בתכריכים לבנים ובוהקים, והניחו אותה בארון כדי לקוברה מחדש. אולם, ממשיך לספר הקדוש ממונקטש: "ממש בסמוך לציונה של אותה צדקנית, היה קבור אדם עשיר ואמיד מאד, שנטמן שם לא מכבר בתוך אחד עשר חדשים. והנה, כאשר בקשו להעבירו, ראו כולם שלא נותר אפילו איבר אחד שלם בגופו. זמן רב התעכבו עד שקבצו את כל אבריו שהתפוררו, ופינו אותם אל הארון.
ומסיים הגאון ממונקטש: "אי אפשר לתאר את קידוש ה' הגדול והנורא שדבר זה גרם ליהודים ולגויים שהיו נוכחים באותו המקום...
על הכתוב בפרשה, "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שואלים חז"ל: מהו "בְאֹתֹת"? באיזה אות מדובר כאן?
ועונים חז"ל (רש"י): באות שמסר להם יעקב אבינו כאשר נשאו אותו בניו ממצרים לקבורה בארץ ישראל. וכפי שמובא במדרש (תנחומא יב'): בשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם, אמר לבניו: כשתיקחו אותי לקברי, יהודה ויששכר וזבולן יטענו את מטתי מן המזרח. ראובן ושמעון וגד יטענוה מן הדרום...וכו'. (כלומר, יעקב אבינו קבע לבניו את מקומם סביב מיטתו בסדר ההלוויה).
ובאותו סדר בדיוק כפי שנשאו השבטים את יעקב לאחר פטירתו, כך חנו נסעו בני ישראל סביב אוהל מועד כאשר יצאו ממצרים, בדרכם לארץ ישראל.
וצריך להבין ענין זה. שכן, מדוע הצטוו ישראל לנסוע ולחנות דוקא כמו הסדר שנשאו בני יעקב את מיטתו של יעקב אביהם ממצרים בדרכם לקוברו בארץ ישראל? וכי מה ענין זה אצל זה?
אלא אומרים חכמי ישראל: למדנו במסכת שבת (קנג): "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שׁוּב (בִּתְשׁוּבָה) יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְכִי אָדָם יוֹדֵע אֵיזֶה יוֹם יָמוּת? אָמַר לָהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן - יָּשׁוּב הַיּוֹם, שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר, וְנִמְצָא כָל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה". (הזכרת יום המיתה נועדה להזכיר לאדם, שכאשר הוא מת, מתפורר גופו לעפר, ועל ידי כך ייכנע לבו, וישוב בתשובה).
ועתה יאיר לנו להבין עניין זה. שכן, הקב"ה ציוה על ישראל, שגם בשעת נסיעתם וגם בשעת חנייתם, יעשו כסדר שנשאו בני יעקב את אביהם לקבורה, כדי שיזכרו תמיד את יום המיתה, ונמצא שכל ימיהם יהיו בתשובה.
וראוי להוסיף, שחז"ל בגמרא (ברכות ה') נתנו לנו שלוש עצות כדי להכניע את היצר הרע, ולשוב בתשובה שלימה, ואלו הן: {ק}ריאת {ש}מע, {ת}ורה, {י}ום המיתה - ראשי תיבות "קשתי". ועל כך נאמר בתורה (בראשית ט' יג'): "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות".
כלומר, גם כאשר השמים מכוסים "בעננים שחורים" של היצר הרע, המונע את התפילה ואת התשובה – הנה, אם נשתמש ב"קשתי" – ראשי תיבות קריאת שמע, תורה, יום המיתה, יש בידינו להכניע את היצר הרע, ולבקוע כל "ענן" מסך וערפל, ולהגיע בתשובתנו עד כסא הכבוד, כפי שנאמר (יומא פו'): "גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה - שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד".
כניסת השבת: ת"א: 19:21
יציאת השבת ת"א:20:26
מעשה שהיה כך היה: עקב בניית נתיב חדש לרכבת המקומית ביישוב הוקליוה שבאוקראינה, גזרה הממשלה המקומית שיש לעקור קברים מבית הקברות היהודי, ולהעבירם למקום אחר. כדי להשגיח על פינוי הקברים בכבוד הראוי להם, נסעו לשם דייני בית הדין ורבנים חשובים, כאשר מצטרף אליהם קהל גדול ונכבד.
והנה, באמצע פינוי כמה מצבות, שהיו עתיקות בשנים, שמע הגאון ממונקטש רעש והמולה גדולה סביב אחד הקברים. ובהיותו אז נער בן 13, גברה מאד סקרנותו, ומיד נחפז לברר על מה הרעש וההמולה הגדולה. כאשר הגיע למקום, סמרו שערות ראשו...
לפניו התגלה קבר בן למעלה ממאה שנים, שנפתח כדי להעבירו למקומו החדש.
אולם, הנפטר שהיה שוכן בקבר, היה שלם בגופו כאילו זה עתה נקבר.
בעודו עומד נסער ונפעם לנוכח מראה עיניו, הרהר בדעתו: "בזכות מה זכה הטמון כאן לדרגה עליונה כזאת, שמעטים זוכים לה בכל דור, ולא שולטת בו רימה ותולעה"?
ומה מאד השתומם, כשהחל לקרוא את הכתוב על גבי המצבה: הופיע שם של אשה צדקנית, המעוטרת בשבחים מפליגים מאד, דוקא על צניעותה הגדולה שהיתה לה במשך חייה...
בכבוד גדול הוציאו את גופה של הנפטרת, שהיה כרוך בתכריכים לבנים ובוהקים, והניחו אותה בארון כדי לקוברה מחדש. אולם, ממשיך לספר הקדוש ממונקטש: "ממש בסמוך לציונה של אותה צדקנית, היה קבור אדם עשיר ואמיד מאד, שנטמן שם לא מכבר בתוך אחד עשר חדשים. והנה, כאשר בקשו להעבירו, ראו כולם שלא נותר אפילו איבר אחד שלם בגופו. זמן רב התעכבו עד שקבצו את כל אבריו שהתפוררו, ופינו אותם אל הארון.
ומסיים הגאון ממונקטש: "אי אפשר לתאר את קידוש ה' הגדול והנורא שדבר זה גרם ליהודים ולגויים שהיו נוכחים באותו המקום...
על הכתוב בפרשה, "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שואלים חז"ל: מהו "בְאֹתֹת"? באיזה אות מדובר כאן?
ועונים חז"ל (רש"י): באות שמסר להם יעקב אבינו כאשר נשאו אותו בניו ממצרים לקבורה בארץ ישראל. וכפי שמובא במדרש (תנחומא יב'): בשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם, אמר לבניו: כשתיקחו אותי לקברי, יהודה ויששכר וזבולן יטענו את מטתי מן המזרח. ראובן ושמעון וגד יטענוה מן הדרום...וכו'. (כלומר, יעקב אבינו קבע לבניו את מקומם סביב מיטתו בסדר ההלוויה).
ובאותו סדר בדיוק כפי שנשאו השבטים את יעקב לאחר פטירתו, כך חנו נסעו בני ישראל סביב אוהל מועד כאשר יצאו ממצרים, בדרכם לארץ ישראל.
וצריך להבין ענין זה. שכן, מדוע הצטוו ישראל לנסוע ולחנות דוקא כמו הסדר שנשאו בני יעקב את מיטתו של יעקב אביהם ממצרים בדרכם לקוברו בארץ ישראל? וכי מה ענין זה אצל זה?
אלא אומרים חכמי ישראל: למדנו במסכת שבת (קנג): "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שׁוּב (בִּתְשׁוּבָה) יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְכִי אָדָם יוֹדֵע אֵיזֶה יוֹם יָמוּת? אָמַר לָהֶם, וְכָל שֶׁכֵּן - יָּשׁוּב הַיּוֹם, שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר, וְנִמְצָא כָל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה". (הזכרת יום המיתה נועדה להזכיר לאדם, שכאשר הוא מת, מתפורר גופו לעפר, ועל ידי כך ייכנע לבו, וישוב בתשובה).
ועתה יאיר לנו להבין עניין זה. שכן, הקב"ה ציוה על ישראל, שגם בשעת נסיעתם וגם בשעת חנייתם, יעשו כסדר שנשאו בני יעקב את אביהם לקבורה, כדי שיזכרו תמיד את יום המיתה, ונמצא שכל ימיהם יהיו בתשובה.
וראוי להוסיף, שחז"ל בגמרא (ברכות ה') נתנו לנו שלוש עצות כדי להכניע את היצר הרע, ולשוב בתשובה שלימה, ואלו הן: {ק}ריאת {ש}מע, {ת}ורה, {י}ום המיתה - ראשי תיבות "קשתי". ועל כך נאמר בתורה (בראשית ט' יג'): "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות".
כלומר, גם כאשר השמים מכוסים "בעננים שחורים" של היצר הרע, המונע את התפילה ואת התשובה – הנה, אם נשתמש ב"קשתי" – ראשי תיבות קריאת שמע, תורה, יום המיתה, יש בידינו להכניע את היצר הרע, ולבקוע כל "ענן" מסך וערפל, ולהגיע בתשובתנו עד כסא הכבוד, כפי שנאמר (יומא פו'): "גְּדוֹלָה תְשׁוּבָה - שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד".
כניסת השבת: ת"א: 19:21
יציאת השבת ת"א:20:26
