פרשת 'ויקרא'
מנהל אתר אשקלונים
18.03.16 / 08:54
"ועת צרה היא ליעקב, וממנה יוושע" – מן הצרה צומחת הישועה ...("שפת אמת")
מסופר על יהודי, שעברו עליו הרבה ייסורין. לכן החליט ללכת לחיד"א הקדוש, לשאול אותו מדוע ועל למה הוא סובל כל כך? שהרי, סוף כל סוף הוא לומד תורה ועושה מצוות, ומדוע מגיע לו כל כך הרבה ייסורים מהשמים.
כאשר הגיע לחיד"א, ראה שהצדיק מוסר שיעור. ומאחר ולא רצה להפריע לו, אמר לעצמו, שימתין עד שהרב יגמור את השיעור, ולאחר מכן ישאל אותו...
עודו ממתין, ולפתע נרדם האיש, וחולם שהוא נפטר, ועשו לו לוויה, ולאחריה שלחו אותו בעולם העליון לבית דין של מעלה, כדי שידונו אותו על מעשיו בעולם הזה. בדרכו לבית הדין, ראה סוס ועגלה עם כל מיני מלאכי חבלה שחורים. "לאן אתם הולכים?", שאל. השיבו לו: "לבית הדין". "אם כך, האם תוכלו לקחת אותי לשם?". מיד השיבו לו: "אנחנו כולנו מלאכי חבלה, שנבראנו מהעבירות שלך, וכולנו באים להעיד נגדך, ואתה רוצה לבוא איתנו?".
השתומם האיש ואמר בלבו: "מה?! כל אלו עבירות שעשיתי בחיי?"...בעודו ממשיך ללכת, ראה עוד סוס ועגלה עם מלאכי חבלה. כעת כבר לא שאל, כי הבין שאלו מלאכים שהוא ברא בעוונותיו. לצערו הרב כל כמה רגעים עברה עוד עגלה של מלאכי חבלה, ובכל פעם הוא השתומם ופחד יותר ויותר.
לאחר שעברו כל העגלות, פתאום ראה סוס ועגלה עם מלאכי "שרת"(=מלאכים טובים). ניגש אליהם ושאל: "לאן אתם הולכים?". השיבו לו: "לבית הדין". "האם אפשר להצטרף אליכם?". "בוודאי" – השיבו לו – "אנו מלאכים שנבראנו מהמצוות שלך...בוא איתנו". מיד הצטרף אליהם והגיע לבית דין של מעלה.
ואז ראה כיצד מניחים את כל העבירות שלו על כף המאזנים, ואת כל המצוות בכף המאזנים השניה. לצערו הרב, הכריעה כף העבירות, ופסקו השופטים את דינו ללכת לגהינום,
פתאום הגיע מלאך, ואמר: "רבותי השופטים, אני נבראתי מהייסורין שלו ביום פלוני, כשהיה לו כאב ראש". מיד שמו את הייסורים על המשקל (של הזכויות). ושוב הגיע מלאך, ואמר: "אני נבראתי מהייסורין של יום פלוני, כאשר היה בבית חולים". גם את אותם ייסורים הניחו על כף מאזנים של המצוות, ושוב מגיע עוד מלאך, ועוד מלאך, וכל אחד טוען שנברא מהייסורין של אותו האיש.
לאט לאט התחילה הכף של המצוות להתקרב להכריע את כף העבירות. והנה, למרות שהמלאכים של הייסורין נראו רזים וכחושים – כל מלאך כזה הצליח להכריע כאלף מלאכי חבלה. פתאום, הפסיקו לבוא מלאכי הייסורין. אך לצערו נשאר שיעור מועט של כחמישים גרם כדי להכריע את כף המצות על כף העבירות. ראה אותו אדם שעכשיו, למרות כל ייסוריו, עוד מעט יקחו אותו לגיהנום. מיד התחיל לצעוק: "תביאו עוד ייסורין! אני רוצה עוד ייסורין!...".
לפתע התעורר משנתו, וראה את עצמו ליד החיד"א הקדוש ותלמידיו, ואז אמר לרב: "אני כבר הבנתי את המסר....קיבלתי את התשובה לשאלה שלי...", ומיד הזדרז וחזר לביתו...(ולכן על האדם לדעת שייסורין שבאים לאדם הם ממרקים את כל עוונותיו, ואל יבעט בייסורין, אלא יקבלם באהבה, שכן הם לטובתו).
על הכתוב בפרשתנו:"וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" אומרים חז"ל, שבפסוק זה נזכרת המלה "מלח" שלוש פעמים, וכתב רבינו הרש"ש זיע"א, שזהו רמז שצריך לטבול את פרוסת הלחם של "המוציא" שלש פעמים במלח, (מלח כידוע אותיות "לחם").
והנה, אמרו חז"ל (ברכות ה'), המלח רומז לייסורין. על כן, כשם שהמלח ממתק את הבשר, כך הייסורין ממתקים(=מנקים) את האדם מעוונותיו.
ומוסיפה שם הגמרא: "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם, לֹא נְתָנָן אֶלָּא עַל יְדֵי יִיסּוּרִין, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא". ולכן, בפסוק שהבאנו מוזכרת המלה "מלח" 3 פעמים – כדי לרמוז על שלוש המתנות הללו (תורה, ארץ ישראל והעולם הבא), שנקנים בייסורין.
וראוי להוסיף, שנפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח קסז'), שצריך להיות מלח על השולחן שעליו אוכלים. שכן, מובא במדרש רבה (עקב), שכל מה שאוכלים ישראל בעולם הזה, אינו אלא מכוח הייסורין, שדומים למלח, שבאים עליהם. ורק בזכות הייסורין, ישראל מתקיימים בעולם הזה.
כמו כן, כתוב בפסוק "{ו}לא {ת}שבית {מ}לח", ראשי תיבות "מות" – לומר לך, שסגולת המלח על השולחן בשעת הסעודה ממתקת מעל האדם את הייסורין ואת המוות, והיא סגולה לאריכות ימים.
אחים יקרים, לצערנו הרב אנו נמצאים בתקופה מאוד קשה של ייסורין וצרות רבות, מבית ומחוץ, ואויבים אכזריים המבקשים את נפשותינו. על כן, הבה נתפלל כולנו לאבינו שבשמים, שכן גם תפילות ותחנונים ממתקים את הייסורים, כמו שכתוב: "ועת צרה היא ליעקב וממנה(=מהתפילה) ייוושע".
הבה נצרף את תפילתו של הצדיק רבי מנחם מרימנוב זיע"א, שכאשר היה מגיע לפסוק (דברים לא', כא'):"וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת", היה נושא את כפיו כלפי מעלה, מתחנן ומבקש בהתרגשות: "ריבונו של עולם, אל תמלח יותר מידי! הן ידוע לך, שיותר מידי מלח מקלקל את הבשר. יותר מידי ייסורים לא יטיבו איתנו. רחם נא על ישראל עמך, ואל תמלח יתר על המידה".
לרפואת אילן בן סטלה ונוי פאני סיון בת נינט
כאשר הגיע לחיד"א, ראה שהצדיק מוסר שיעור. ומאחר ולא רצה להפריע לו, אמר לעצמו, שימתין עד שהרב יגמור את השיעור, ולאחר מכן ישאל אותו...
עודו ממתין, ולפתע נרדם האיש, וחולם שהוא נפטר, ועשו לו לוויה, ולאחריה שלחו אותו בעולם העליון לבית דין של מעלה, כדי שידונו אותו על מעשיו בעולם הזה. בדרכו לבית הדין, ראה סוס ועגלה עם כל מיני מלאכי חבלה שחורים. "לאן אתם הולכים?", שאל. השיבו לו: "לבית הדין". "אם כך, האם תוכלו לקחת אותי לשם?". מיד השיבו לו: "אנחנו כולנו מלאכי חבלה, שנבראנו מהעבירות שלך, וכולנו באים להעיד נגדך, ואתה רוצה לבוא איתנו?".
השתומם האיש ואמר בלבו: "מה?! כל אלו עבירות שעשיתי בחיי?"...בעודו ממשיך ללכת, ראה עוד סוס ועגלה עם מלאכי חבלה. כעת כבר לא שאל, כי הבין שאלו מלאכים שהוא ברא בעוונותיו. לצערו הרב כל כמה רגעים עברה עוד עגלה של מלאכי חבלה, ובכל פעם הוא השתומם ופחד יותר ויותר.
לאחר שעברו כל העגלות, פתאום ראה סוס ועגלה עם מלאכי "שרת"(=מלאכים טובים). ניגש אליהם ושאל: "לאן אתם הולכים?". השיבו לו: "לבית הדין". "האם אפשר להצטרף אליכם?". "בוודאי" – השיבו לו – "אנו מלאכים שנבראנו מהמצוות שלך...בוא איתנו". מיד הצטרף אליהם והגיע לבית דין של מעלה.
ואז ראה כיצד מניחים את כל העבירות שלו על כף המאזנים, ואת כל המצוות בכף המאזנים השניה. לצערו הרב, הכריעה כף העבירות, ופסקו השופטים את דינו ללכת לגהינום,
פתאום הגיע מלאך, ואמר: "רבותי השופטים, אני נבראתי מהייסורין שלו ביום פלוני, כשהיה לו כאב ראש". מיד שמו את הייסורים על המשקל (של הזכויות). ושוב הגיע מלאך, ואמר: "אני נבראתי מהייסורין של יום פלוני, כאשר היה בבית חולים". גם את אותם ייסורים הניחו על כף מאזנים של המצוות, ושוב מגיע עוד מלאך, ועוד מלאך, וכל אחד טוען שנברא מהייסורין של אותו האיש.
לאט לאט התחילה הכף של המצוות להתקרב להכריע את כף העבירות. והנה, למרות שהמלאכים של הייסורין נראו רזים וכחושים – כל מלאך כזה הצליח להכריע כאלף מלאכי חבלה. פתאום, הפסיקו לבוא מלאכי הייסורין. אך לצערו נשאר שיעור מועט של כחמישים גרם כדי להכריע את כף המצות על כף העבירות. ראה אותו אדם שעכשיו, למרות כל ייסוריו, עוד מעט יקחו אותו לגיהנום. מיד התחיל לצעוק: "תביאו עוד ייסורין! אני רוצה עוד ייסורין!...".
לפתע התעורר משנתו, וראה את עצמו ליד החיד"א הקדוש ותלמידיו, ואז אמר לרב: "אני כבר הבנתי את המסר....קיבלתי את התשובה לשאלה שלי...", ומיד הזדרז וחזר לביתו...(ולכן על האדם לדעת שייסורין שבאים לאדם הם ממרקים את כל עוונותיו, ואל יבעט בייסורין, אלא יקבלם באהבה, שכן הם לטובתו).
על הכתוב בפרשתנו:"וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" אומרים חז"ל, שבפסוק זה נזכרת המלה "מלח" שלוש פעמים, וכתב רבינו הרש"ש זיע"א, שזהו רמז שצריך לטבול את פרוסת הלחם של "המוציא" שלש פעמים במלח, (מלח כידוע אותיות "לחם").
והנה, אמרו חז"ל (ברכות ה'), המלח רומז לייסורין. על כן, כשם שהמלח ממתק את הבשר, כך הייסורין ממתקים(=מנקים) את האדם מעוונותיו.
ומוסיפה שם הגמרא: "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם, לֹא נְתָנָן אֶלָּא עַל יְדֵי יִיסּוּרִין, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא". ולכן, בפסוק שהבאנו מוזכרת המלה "מלח" 3 פעמים – כדי לרמוז על שלוש המתנות הללו (תורה, ארץ ישראל והעולם הבא), שנקנים בייסורין.
וראוי להוסיף, שנפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח קסז'), שצריך להיות מלח על השולחן שעליו אוכלים. שכן, מובא במדרש רבה (עקב), שכל מה שאוכלים ישראל בעולם הזה, אינו אלא מכוח הייסורין, שדומים למלח, שבאים עליהם. ורק בזכות הייסורין, ישראל מתקיימים בעולם הזה.
כמו כן, כתוב בפסוק "{ו}לא {ת}שבית {מ}לח", ראשי תיבות "מות" – לומר לך, שסגולת המלח על השולחן בשעת הסעודה ממתקת מעל האדם את הייסורין ואת המוות, והיא סגולה לאריכות ימים.
אחים יקרים, לצערנו הרב אנו נמצאים בתקופה מאוד קשה של ייסורין וצרות רבות, מבית ומחוץ, ואויבים אכזריים המבקשים את נפשותינו. על כן, הבה נתפלל כולנו לאבינו שבשמים, שכן גם תפילות ותחנונים ממתקים את הייסורים, כמו שכתוב: "ועת צרה היא ליעקב וממנה(=מהתפילה) ייוושע".
הבה נצרף את תפילתו של הצדיק רבי מנחם מרימנוב זיע"א, שכאשר היה מגיע לפסוק (דברים לא', כא'):"וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת", היה נושא את כפיו כלפי מעלה, מתחנן ומבקש בהתרגשות: "ריבונו של עולם, אל תמלח יותר מידי! הן ידוע לך, שיותר מידי מלח מקלקל את הבשר. יותר מידי ייסורים לא יטיבו איתנו. רחם נא על ישראל עמך, ואל תמלח יתר על המידה".
לרפואת אילן בן סטלה ונוי פאני סיון בת נינט
