פרשת וירא
15.11.19 / 11:01
ממתק בני ציון לפרשת וירא
אחד ממתפללי בית הכנסת "זכרון משה שטיבלאך" בירושלים, נהג בקביעות לקנות עלייה מסוימת בראש השנה. והנה, באחת השנים הוא נרדם בשעת מכירת העליות, ולא הספיק לקנות את העלייה הקבועה, שהיה רגיל לקנותה.
כאשר התעורר אותו יהודי, ושם לב שלא הספיק לקנות את העלייה שהיה נוהג לקנות במשך שנים, נבהל עד מאד, וחשש שאולי זה לא סימן טוב, שמסמנים לו מן השמים... מיד רץ אל הגאון הצדיק רבי ישראל פישר זצ"ל, וסיפר לו כל אשר קרהו. הרגיעו הרב פישר זצ"ל, ואמר לו: "הרי קנית לבסוף עלייה אחרת. לא נורא, שנה הבאה תקנה בע"ה את העלייה הקבועה שנהגת". נרגע אותו יהודי, והלך לדרכו.
והנה, לא חלפו שלושה חודשים מאז, ואותו יהודי נפטר לבית עולמו...
באו בני הקהילה, ושאלו את הרב: "כיצד יתכן הדבר? הרי כבודו הרגיעו, שאין כלום בכך שהפסיד את עלייתו הקבועה, והרב הבטיחו שבשנה הבאה יזכה לקנות את העלייה הקבועה שלו. ועתה, אותו יהודי נפטר!".
הרב פישר זצ"ל ענה להם: "ומה אתם רוצים שאני אעשה?! והרי הוא לא ענה "אמן" על בִּרְכָתִי! לכן בִּרְכָתִי לא התקיימה, וגזירת המוות לא התבטלה...".
על הכתוב בפרשה, "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה", כותב הרמב"ן: "אני תמה בנביאה הצדקת, איך תכחש באשר אמר השם לנביא(=לאברהם) (שתלד בן)?
וגם, למה לא האמינה לדברי מלאכי אלקים...(ש)באו אל אברהם, ובישרו אותו "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן"?...
וראוי לה שתאמין, או שתאמר "אמן כן יעשה ה'".
הנה, לומדים אנו מדברי הרמב"ן, ששרה נתבעה על כך שלא ענתה "אמן" לברכת המלאכים, שבאו לבשר לה על הולדת יצחק.
מכאן למדו חז"ל, כמה גדול ונפלא כוחה של אמירת "אמן". ולכן, יש לענות "אמן" על כל ברכה, שמברך איש את רעהו, וכל שכן, על ברכותיהם של החכמים והצדיקים.
ידוע, מדברי הזוהר הקודש וכתבי האריז"ל, שכל ההשפעות היורדות מן השמים באות בזכות שאנו מייחדים/מחברים את שני שמותיו של הקב"ה – י-ה-ו-ה א-ד-נ-י – כך: יאהדונהי, שהוא בגמטריה אמן(=91). וצריכים לכוון בשם זה בעת אמירת אמן, כדי שיירד השפע.
לכן אמרו חז"ל: "גדול העונה 'אמן' יותר מן המברך". שכן, המברך אומר "ברוך את ה'...", ומזכיר בפיו רק שם אחד של הקב"ה. אולם, העונה "אמן" מזכיר את שני השמות של ה' יתברך – י-ה-ו-ה א-ד-נ-י – שכפי שכבר אמרנו, "אמן" הוא גימטריה של שני שמות אלו.
עוד ראוי להוסיף, שמכל אמירת "אמן" נברא מלאך ( אמן גימטרייה מלאך), השומר על האדם מכל צרה וצוקה. לכן, כל המרבה ב"אמנים", זוכה ובורא רבבות ומיליוני מלאכים, השומרים עליו מכל צרה.
רמז לדבר ניתן למצוא בפרשה, במה שאמרו המלאכים ללוט לפני הפיכת סדום: "וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵ א מִ ן הַמָּקוֹ ם" – סופי תיבות אמן, וכן הוֹצֵ א מִן
הַ מָּקוֹם", בחיבור אותיות אמן. וזאת, כדי לומר לנו, שעל ידי אמירת "אמן", המלאכים מושיעים את האדם, ומוציאים אותו מִמְּקוֹם הפורענות.
עוד ראוי להוסיף, שהמקפיד על ענית "אמן" זוכה לשאת חן בעיני ה', כפי רמז הכתוב בפרשה: "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָ א מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" חיבור אותיות אמן (גם ראשי תיבות "אמן" אִ ם נָ א מָ צָאתִי חֵן"). וממילא, על ידי נשיאת חן זוכה האדם לאריכות ימים, כפי שרמז הכתוב: "וְאַבְרָהָ ם זָקֵ ן בָּ א בַּיָּמִים", סופי תיבות אמן. מכאן, שהעונה "אמן" זוכה להגיע לזקנה – להיות "בא בימים" כאברהם אבינו.
לסיום צריך לדעת, שבאמירת "אמן" בכוונה גדולה ( יאהדונהי נכון, וגם כן יהי רצון) מבטלים אנו גזירות קשות, ובוקעים שערי שמים לגאולה שלימה של ישראל, כפי שרמז הכתוב בגאולת מצרים: "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוו. הנה, "וַיַּ אֲמֵן הָעָם" – אותיות אמן – לרמוז, שעל ידי אמירת "אמן" של כל העם, באמונה שלימה ובכוונה רבה, יפקוד הבורא יתברך את בני ישראל לגאולת עולם, במהרה בימינו, אמן ואמן סלה!
שבת מבורכת!
