בספר "שבחי הצדיקים" מובא סיפור מופלא על הגאון המקובל רבי ישועה בסיס זצ"ל, שהיה הרב הראשי של תוניס.

המעשה קרה בימים שלפני הכיבוש הצרפתי, אז מצב היהודים בתוניס היה בשפל המדרגה, והם היו נתונים לקלס ולביזה. מנהג מרושע היה אז, שכל יהודי שעובר לפני מוסלמי היה מקבל מכה חזקה בראשו מאותו מוסלמי. הגדיל לעשות מוסלמי אחד רשע, צורר יהודים, שהיה קצב, בעל אטליז, ברחוב העולה לבית הכנסת. כל יהודי שהיה עובר בסמוך לאטליז של אותו רשע, היה "זוכה" למכות חזקות וקללות נמרצות.

פעם, בשבת קודש, עבר שם הגאון רבי ישועה בסיס, בדרכו לתפילת שחרית. כאשר ראה אותו רשע את הרב, יצא מחנותו כדי להכות את הרב, כשהוא משאיר בחנות שור טבוח, שאיבריו תלויים על קרס בחזית האטליז. הרב, שראה את אותו רשע מתקרב אליו, עצר לפתע, הביט באטליז והמשיך לדרכו.
ואז קרה דבר פלא: עוד בטרם הגיע אותו צורר רשע אל הרב, הבחין לפתע איך השור הטבוח הופך לדמות אדם שחוט, שאיבריו תלוים על הקרס. עודו נדהם ממראה עיניו, ופתאום החלה התקהלות קהל מסביב לחנות כשהם זועקים זעקות שבר ממראה האדם השחוט, שאיבריו תלויים על הקרס בחזית האטליז.
מיד הגיעו שוטרים, תפסו את אותו קצב, והוליכוהו לבית האסורים. קול המון הקהל הגיע עד בית המושל, אשר השקיף מהחלון. "מה קרה?" – שאל בתימהון. "הקצב" – ענו לו – "שחט אדם ותלה את בשרו למכירה באיטליז". נחרד המושל, ומיד ציוה: "אל תתמהמהו! מהר, הסירו את ראש הקצב מעליו!". התחיל אותו רשע לבכות ולצעוק: "מעולם לא רצחתי אדם! רק שור טבחתי. זאת מזימה של רב היהודים, שבקשתי להכותו". "אכן נודע הדבר" – אמר המושל – "לך מיד לבקש את סליחת הרב, שביקשת להכותו". מיד הביאו אותו השוטרים לבית הרב, וזה נפל לרגליו והתחנן על נפשו. אמר לו הרב: "לא אמחל לך, עד שתקדיש את חנותך לבית תפילה ליהודים". נשבע אותו קצב לעשות כן, וראה זה פלא! אותם נתחים של אדם חזרו להיות נתחי שור, כשהיו בתחילה. כאשר שמע על כך המושל, הכריז בכל העיר, שכל המציק ליהודים יבוא על עונשו בחומרה – ותהי הרווחה ליהודים...

על הכתוב בפרשת "וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ" אמרו חז"ל, שדוד המלך תיקן אמירת מאה ברכות בכל יום, כדי להסיר את המגפה, שהמיתה בזמנו מאה אנשים בכל יום.

ועל כך רמז הכתוב: "וּמֵאָה מִכֶּם" – מאה הברכות "מִכֶּם" שאתם מברכים בכל יום, "רְבָבָה יִרְדֹּפוּ" – ירדפו ויכניעו רבבת המזיקים המקיפים את האדם תמיד,
כמו שכתוב בתהילים ("יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ").
ולא רק מזיקים רוחניים, אלא גם מזיקים בשר ודם. שכן, סגולת מאה הברכות היא *להכניע* את כוחו של ה- *ס"מ(=100)* שעולה לגימטרייה *מאה*, גם מפני כוחות הטומאה הרוחניים וגם מפני כוחות הרשע הגשמיים.

והנה, דבר בעתו מה טוב, לעורר את עצמנו בימים אלו, כאשר אנו רואים ושומעים, שבעונותינו הרבים, רבים מאחינו בני ישראל, הם בבחינת *מתים*, וזקוקים לרפואה שלימה על כל מיני מחלות, ייסורים וחולאים רעים ומשונים, ה' ישמרנו ויצילנו.

והנה, למרות שבכל יום צצות להן סגולות חדשות ותרופות חדשות (שבוודאי אין לזלזל בהן), צריכים לדעת, שיש לנו *סגולה בדוקה* מדברי חז"ל הקדושים, שהתרופה להינצל ממיתה משונה, מייסורים רעים ומכל מיני מזיקים למיניהם – היא לברך *מאה ברכות* בכוונה בכל יום, כפי שאמרה התורה: " וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ  – בזכות *מִמְּךָ*(=100) בגימטרייה *מאה*, אלו מאה הברכות שאנו מברכים בכל יום, יתקיים בך: "וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים...".

(ראוי לציין שצריך לברך *בכוונה רבה*. שכן, ברכה ללא כוונה היא "כגוף ללא נשמה".
ועל ידי כוונה לשם שמים –
ל *א*לופו של עולם – הופכים "מת"  ל *א*מת").

לסיום, צריך לדעת, שהמברך מאה ברכות בכל יום בכוונה רבה, גורם לשמחה לפני כסא כבודו, כפי שרמז דוד המלך: "אם הבנים שמחה הללויה".
ועל מה ולמה "אם הבנים", היא השכינה הקדושה, שמחה?
ויש לומר שאותיות *אם ה*בנים" הן אותיות *מאה* – לרמוז שהשכינה הקדושה שמחה על *מאה הברכות* שמברך כל איש ישראל, ומכניע  את כוחו של
ה-ס"מ, אמן כן יהי רצון.

שבת שלום בני ציון" bnei-zion.com