אשת הגאון מוילנא היתה גבאית צדקה בשותפות עם צדקת נוספת מוילנא. נוהגות היו שתיהן לעבור בין הבתים ולדפוק על לבבות ישראל, שיפתחו ידם לעזרת הנצרכים.
לעת זקנותן, סיכמו השתיים בתקיעת כף, שהראשונה שתלך לבית עולמה, תבוא בחלום לחברתה ותדווח לה על הנעשה בדינה בעולם העליון, ועל השכר שקיבלה עבור מעשי הצדקה.

בחלוף הימים, נפטרה חברתה של אשת הגאון מוילנא, וכמו שסוכם ביניהן באה בחלום לאשת הגאון, ואמרה לה: "דעי לך, כי אין לי רשות לגלות לך את הנעשה למעלה, כיון שאם יידעו מהו השכר, לא תהיה בחירה, והכל ירוצו לקיים מצוות.
רק מחמת שהבטחתי בתקיעת כף שאספר מהנעשה שם, הרשוני לספר לך דבר אחד: האם את זוכרת את אותו יום גשום בו הלכנו שתינו לערוך מגבית לצדקה? ביקרנו אצל אשה פלונית, אך היא לא שהתה בביתה, ואנו המשכנו בדרכנו.

לפתע, נשאת ידך ואמרת "הנה היא, מעבר לרחוב", ואז נגשנו אליה וגבינו ממנה כסף לצדקה. ובכן – דעי לך, שזכות צדקה זו נרשמה בשמים על שם שתינו בשווה, אך אצלך שמור בשמים שכר עצום נוסף על כך שהרמת ידך ונפנפת לה...!".

על הכתוב, "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ...מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'", אמרו חז"ל: "בשעה שעלה משה למרום, אמר לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, במה תרום קרנם של ישראל? אמר לו הקב"ה: ב-'כי תשא'".
דהיינו, במצות "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" שנותנים ישראל בכל שנה ושנה, אפילו שאין בית המקדש קיים – הם מכניעים את הקליפות(=המקטרגים).

וזהו שֶּׁקֶל: ראשי תיבות שובר קליפות למעלה. שכן, מחצית רומזת על אחדותם של ישראל, שכל אחד מישראל הוא בבחינת ''מחצית'', ורק כאשר הוא מתחבר עם חברו הוא שלם. ועל כן, שֶּׁקֶל גימטריה נפש, וכאשר נותנים ישראל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל – פודים נפשם מיד המקטרגים למעלה בשמים.

ועל כך אמר שלמה המלך (משלי יא', ד'): "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". הנה, במילה "מח צ ית", האות צ במרכז, רומזת על צדקה, האותיות הקרבות לצ' הן "חי" (מ חצ ית),  והאותיות הרחוקות הן "מת" ( מ חצי ת ).  לרמוז, שהקרוב לצדקה הוא בבחינת "חי", ומי שרחוק ממנה הוא בבחינת "מת"
ועוד, המלה מַחֲצִית(=548) היא בדיוק הגימטריה פֶּן יֶחֱרֶה אַף ה' אֱלֹהֶיךָ בָּךְ (=548). לומר לך, שעל ידי הצדקה של מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל אנו מסירים את חרון האף מעלינו.

וצריך לדעת שהנותן צדקה לעולם לא חסר, כפי שרמז הכתוב "וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ". ונתנו – אפשר לקרוא ישר והפוך, ללמדך, שכל מה שהאדם נותן לצדקה חוזר אליו, ואין הוא חסר מאומה מקיום מצות הצדקה.
(ומי שאין הפרוטה בכיסו לתת צדקה, ישמור את השבת כהלכתה. שכן, שבת קודש לה'" ראשי תיבות שֶּׁקֶל – לומר שגם שמירת השבת כהלכתה היא פדיון וכפרת נפשו של האדם).

ולסיום צריך לזכור תמיד, שבמעשה הצדקה ייגאלו ישראל, כפי שמבואר בגמרא (שבת קלט'): "אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר (ישעיה א', כז'): "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
וכן אמרו חז"ל (ב"ב י'): "גְּדוֹלָה צְדָקָה שֶׁמְקָרֶבֶת אֶת הַגְּאוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו'): "כֹּה אָמַר ה', שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וְעָשׂוּ צְדָקָה, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבֹא, וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת". במהרה בימינו אמן!
 
לע"נ מור בת צילה
לע"נ סיון בת נינט
"אִלְמַלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן - מִיָּד נִגְאָלִים" (שבת קיח')
"בני ציון" bnei-zion.com