מסופר על ר' יהונתן אייבשיץ (בעל "יערות הדבש"), אשר בקטנותו היה ילד שנון מאוד, ומאידך שובב מאוד. פעם אחת חזר הביתה מבית הספר, לקח שני מכסי סירים והחל לעשות רעש (כמו מצלתיים), והחל לשיר: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". אמו, שהרעש החריש את אוזניה, שאלה אותו: מה קרה היום?
ענה לה יהונתן: אמא, היום ראש חודש אדר, ולמדנו ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה".
אמרה לו אמו: נכון, אבל אתה משגע אותי עם הרעש הזה! אנא הפסק. אמר לה: כך למדנו, שצריכים לשמוח!
כעסה עליו אמו ואמרה: חכה חכה! שיבוא אבא, אספר לו על תעלוליך.
מיד כאשר הגיע אביו, תפס יהונתן את המכסים, וזרקם מתחת לשולחן. לאחר ששמע מה עשה בנו, אמר לו אביו: יהונתן! מה שמעתי עליך? מה עשית היום?
ענה לו יהונתן: אבא, הרי אמרו חז"ל, ש"משנכנס אדר מרבין משמחה".
אם כך – שאל אותו אביו – מדוע כשנכנסתי הפסקת את רעש השמחה?
ענה לו יהונתן, ברוב פיקחותו: והלא, "משכנס אב ממעטין בשמחה!"...
 
על דברי חז"ל (תענית כט'): "משנכנס אב ממעטין בשמחה...ומשנכנס אדר מרבין בשמחה",
שואל ה"מאור עיניים": הלא, עיקר הנס היה בפורים ב-יד' וב-טו' באדר, ומדוע מתחילים בשמחה כבר מתחילת החודש ("משנכנס אדר")?

אלא, עונה ה"מאור עיניים", ששם חודש אדר מרמז על תוכנו (כמו שחודש ניסן מרמז על הניסים שנעשו לאבותינו בחודש זה), כך גם חודש אדר.
ומדוע נקרא הוא בתואר "אדר"? אלא מפני שבחודש זה א  דר –  אלופו של עולם, הקב"ה, דר(=גר) איתנו פה בתחתונים, בעולם הזה.
אם כך, אין שמחה גדולה מזו. ולכן משנכנס אדר – כשאלופו של עולם דר/גר ומשרה שכינתו אתנו פה – אז בודאי השמחה גדולה, ויש להרבות בה מיד כאשר נכנס חודש אדר.

והנה  מאחר והקב"ה בחודש אדר גר(=דר) בתחתונים, והוא משרה את שכינתו כאן בעולם הזה, על כן אמרו חז"ל (ביצה טו'): " הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְקַיְּמוּ נְכָסָיו, יִטַּע בָּהֶם אדר ".
ומהו " יִטַּע בָּהֶם אדר"?
אלא, אמרו חז"ל, "אדר" הוא אותיות "אלף" "דלת" "ריש". הכוונה היא ש אלף הוא מלשון אילוף ולימוד, ו"דלת ריש" הם לשון דל ורש(=עני). ולכן, צריך כל אדם ללמוד ולהחזיק את עצמו שהוא בבחינת דלית ריש – דל ורש (כמו שאנו אומרים בסליחות ". כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דְלָתֶיךָ").
ואם ידע זו נאמנה, שאינו ראוי לכלום, והוא בבחינת דל ורש ואינו בוטח בכוחו ועוצם ידו, הנה הקב"ה, ברוב רחמיו וחסדיו, ישפיע לו מטובו, בבחינת מתנת חינם, ואז בודאי יתקיימו נכסיו.

וצריך להבין, מדוע הקב"ה, אלופו של עולם, דר/גר אתנו בחודש אדר?
אלא, מבואר בגמרא (שבת פח'), שבמתן תורה קיבלו ישראל את התורה בכפיה ("כפה עליהם הקב"ה הר כגיגת"), אבל בזמן אחשורוש בחודש אדר, קבלו ישראל את התורה מאהבה,מגודל הנס שנעשה להם, כאשר בוטלה גזירת המן הרשע.

ולכן, נמצא שעל ידי שקבלו ישראל את התורה בחודש אדר באהבה, הוריד הקב"ה את שכינתו באהבה לעולם הזה, בבחינת "וירד ה' על הר סיני...".
וזהו שכתוב: " לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה..." – כל העולם מתמלא אורה, מאור השכינה היורד בחודש אדר באהבה.

 וכפי שמבקש דוד המלך:
 ''ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה (תהילים פ' כ').
רבונו של עולם האר פניך בעולם הזה באהבה רבה ונושעה עולמית.
(''צְבָ אוֹת הֲשִׁי בֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ'', אהבה בדילוג שלוש אותיות )

יהי רצון שהוא יתברך ישרה את שכינתו באהבה רבה, וידור כאן אתנו, בגאולה הקרובה במהרה בימינו, לנצח נצחים, אמן!
 
"אִלְמַלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן - מִיָּד נִגְאָלִים" (שבת קיח')"בני ציון" bnei-zion.com