הרה"צ רבי יוסף מראדוויל זצ"ל סיפר, כי כשהיה אברך, מנהגו היה תמיד לעמוד מאחורי הכיסא של הצדיק מרוזין, בשעה שהצדיק ערך את שולחנו הטהור.
והנה, הבחין הוא, שהצדיק אכל את עיני הדגים שהוגשו לו למנה. וחשב הוא בדעתו: מדוע אכל הצדיק את עיני הדגים? שהרי הדבר אינו רגיל.
מיד עלה במחשבתו טעם לדבר: אנו, ישראל, מהדרים לאכול דגים בשבת, מכיוון שהדגים לא השחיתו את דרכם לפני בוא המבול, כמו שכתוב בתורה (בראשית ז', כב'): " כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ", ופירשו חז"ל (סנהדרין קח'): "ולא דגים שבים" – ולכן הדגים אינם צריכים שחיטה, כי הם מתוקנים.
ועוד, ידוע מחז"ל, שהעיניים הם שני סרסורי העבירה. ולכן, הדגים, שכאמור לא חטאו, ולא השחיתו את דרכם בימי דור המבול – הרי שעיניהם נקיות וזכות, ולכן בחר הצדיק מרוזין לאכול את עיני הדגים – כך חשב הרה"צ רבי יוסף מראדוויל זצ"ל, כאשר ראה את הצדיק מרוזין אוכל את עיני הדגים.
כשסיים לחשוב, הרגיש בו הצדיק מרוזין ברוח קודשו, ומיד פנה אליו ואמר: "אברך, כיוונת אל האמת!".
 
בספר הקדוש "בני יששכר" כתוב טעם נפלא לאכילת דגים בשבת: הנה בבריאת העולם בכל ימי הבריאה לא מצינו ברכה, אלא בשלושה דברים שנבראו בשלושה ימים רצופים, ואלו הם: הדגים, שנבראו ביום החמישי שנזכרה בהם ברכה ועליהם נאמר - ''ויברך אותם אלקים לאמר פרו ורבו ומילאו את המים". ב. האדם שנברא ביום השישי, ונזכרה בו ברכה: "ויברך אותם  אלוקים ויאמר להם פרו ורבו ומילאו את הארץ". ג. שבת קודש, שנזכרה בה ברכה: "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו".

והנה כאשר מגיע היום השביעי, שבת המלכה, אוכל האדם, שנברא ביום השישי, את הדגים שנבראו ביום החמישי. וכך מצטרפים יחד, כאחד, שבת אדם ודגים, שהם שלוש פעמים ברכה, ומתקיים הכתוב (קהלת ד', יב'): "והחוט המשולש לא במהרה ינתק", ובאה ברכה גדולה לאדם.
וזהו שאומר דוד המלך (תהילים כג', ב'): "בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני" – דשא ראשי תיבות: דגים שבת אדם. והכוונה היא, שכאשר מתקבצים כל הברכות האלו (דגים שבת אדם) יחד, אזי "על מי מנוחות ינהלני" באה שבת, באה מנוחה.

וראוי להביא את דברי ה"חוזה מלובלין", שכותב שאכילת הדגים בשבת (שעיניהם כידוע פקוחות כל הזמן), מעוררת את הנהגת "עינא פקיחא"(=עין פתוחה) שהיא הנהגת הרחמים של הקב"ה, שכביכול עיני הקב"ה פתוחות בהשגחה רצופה ומתמדת לשמור על ישראל. ועל זה אומר הנביא: "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם". וכל זאת אפילו בזמן של הסתר פנים, כאשר ישראל אינם עושים רצונו של מקום, הוא יתברך מרחם עליהם, כמבואר בגמרא (ברכות ז'): "וחנותי את אשר אחון...ורחמתי את אשר ארחם", אף על פי שאינו הגון.
 
לסיום, צריך לזכור את דברי חז''ל שכל האוכל דג ביום דג(=7) ניצול מ - דג(= דין גהנום)
ומסיף הזוהר הקדוש:  דגים הם ראשי תיבות של יג' מכילין דרחמי(=יג' מידות הרחמים).
על כן, כאשר ישראל אוכלים דגים ביום השבת לכבודו יתברך, מתעוררת עליהם הנהגת "עינא פקיחא"(=עין פתוחה) שהיא מידת הרחמים, והוא יתברך שומר, מגן ומציל אותם מכל דבר רע, כמו שאומר דוד המלך (תהילים קכא'): "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל".
 
 "אִלְמַלֵי מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן - מִיָּד נִגְאָלִים" (שבת קיח')
"בני ציון" bnei-zion.com