חשופה: תושבת אשקלון כותבת באומץ על התקיפה המינית שעברה כילדה

כבר לא שותקת: לאחר שנים ארוכות של הדחקה והתמודדות, רותי גרמדאיט מאשקלון הרגישה שאבן נגולה מעל לבה – בפרץ בלתי ניתן לעצירה היא גוללה את החוויה הקשה שטלטלה את חייה כאשר נפלה קורבן להתעללות מינית בהיותה ילדה קטנה בת שש מצד קרוב משפחה. את המשבר אליו נקלעה ואת דרך ההתמודדות אתו היא מתארת בספר הרואה אור בימים אלו ונושא את השם מלא המשמעות "חשופה". בריאיון ל"אשקלונים" היא מספרת על התהליך שעברה ועל תעצומות הנפש להן הזדקקה על מנת להישיר מבט גאה אל עבר העתיד.

רותי, עצמאית בתחום האירועים, מספרת כי כלל לא תכננה לכתוב ספר: "תמיד אהבתי לכתוב, כבר מגיל צעיר אבל זה תמיד היה כתחביב. בלי קשר למה שעברתי הרבה אמרו לי שאני צריכה לכתוב ספר בגלל הסיפור שלי. זה שונה לכתוב על עצמך אבל זרם לי בגלל שהתחלתי בקטע אחר. לא חשבתי על זה יותר מדי אלא רק רציתי לשפוך החוצה את מה שיש לי. לא תכננתי לכתוב ספר, פשוט לקחתי את זה כתרפיה שעברתי מול עצמי ורק כשהייתי לקראת הסוף חשבתי להוציא אותו לאור".

הסביבה הקרובה שלך לא הייתה מודעת לתקיפה שעברת?

"אנשים לא יודעים על המקרה הספציפי שקרה לי עם קרוב המשפחה שלי, יש רק מספר מצומצם של חברות טובות שיודעות. אנשים רואים את ההתנהלות שלי את הדרך שבה גידלתי את הילדים לבד כשורדת, כמישהי שנותנת השראה. אני מקבלת הרבה פידבקים אבל הם לא יודעים את הסיפור, הם רואים את הדרך שלי ואת איך שאני בונה את עצמי לאט לאט".

במהלך תהליך הכתיבה לא הרגשת חשופה מדי?

"זו בדיוק הייתה הכוונה, להוציא את זה ממני. בספר אני מספרת את התהליך שלי מאז שאני בת שש, איך זה השפיע עליי בכל תחום אפשרי בחיים שלי, בבחירות שלי ובדרך שלי. גם שם הספר 'חשופה' אומר הרבה כי הרגשתי צורך להוציא את זה החוצה ולהתנקות".

מה את יכולה לספר על התקיפה שעברת?  

"זה קרה בחופש הגדול כשהייתי ילדה קטנה בת שש ונמשך שנתיים. הייתי ממש ילדונת אבל הבנתי שחוויתי משהו שהוא לא בסדר, למרות זאת פחדתי לספר היו לי חרדות וזה השפיע עליי ממש. רק כשהייתי בגיל 14 או 15 סיפרתי לשתי חברות טובות שלי, לא סיפרתי להורים כי לא רציתי שיהיה בלאגן במשפחה ופשוט לא הייתי מסוגלת. הרגשתי שיש לי ריקנות בנשמה שלי וזהו, לא הייתי במקום של בכלל לדבר על זה. לספר למישהו בכלל לא עבר לי בראש עד שלאט לאט גדלתי וזה התחיל להפריע ולבעבע אבל גם אז לא חשפתי את הפרטים של התוקף".

היה שלב מסוים בו עברה לך המחשבה לערב את המשטרה?

"לא, אף פעם. היו לי רגעים שבהם רציתי לספר ושהוא ישלם על מה שעשה שלי, הייתי במקום הזה, אבל גם על זה אני כותבת בספר ומסבירה מה הסיבות שלי לא לחשוף את הזהות של אותו קרוב משפחה. מעבר לזה החברה האתיופית יותר מסורתית ושמרנית וזה גם לעניין הזה יש משקל אבל אני כבר לא עסוקה בזה, במסגרת התהליך שעברתי אני כבר לא במקום של לחפש אשמים".

יצא לך להתראות עם אותו קרוב משפחה מאז התקיפה?

"אני כמעט ולא רואה אותו, התראינו במהלך השנים באירועים משפחתיים ואפשר לומר שההצגה עדיין נמשכת – כלומר הוא שואל אותי מה שלומך וגם אני ממשיכה לשחק אותה אבל אני שונאת הבן אדם הזה ולא מעניין אותי מה יהיה אתו. אני חושבת שהוא יבין באופן חד משמעי שמה שאני מתארת בספר מדבר על מה שהוא עשה לי. אני יכולה לומר שבמהלך השנים, בפעמים שנתקלתי בו ראיתי בעיניים שלו פחד, נראה שהוא חושש שהסוד הזה יתגלה".

לסיום, איזה מסר חשוב לך להעביר?

"המטרה שלי היא שנשים שעברו מקרים כאלו ויקראו את הספר שלי יגידו לעצמן שאפשר להתמודד. כי בסופו של דבר, זו כן הצלחה שלי שהגעתי למקום הזה בו אני אומרת לעצמי שאני הרבה מעבר לטראומה הזו. הלכתי עם זה שנים ואני הרבה יותר גדולה מהטראומה, ההבנה שמישהו שעשה לך משהו רע ואת לא הבעיה את בסדר גמור. מה שעברתי השפיע על הרבה תחומים בחיים שלי אבל בעיקר על זה שמאוד קשה לי לסמוך על גבר, אני סומכת אך ורק על עצמי. אם אמצא את הגבר שייתן לי להישען אז מה טוב, אבל קשה לי לתחזק מערכות יחסים. אולי זה חלק מתהליך הריפוי שלי".

לרכישה של הספר ניתן ליצור קשר עם רותי בנייד 0535329213