הולכת בעקבותיה:



צילה עמר-חייט איבדה את בתה מור גבאי בתאונת דרכים קטלנית והיא רק בת 23. עכשיו היא חזרה ממסע לאומן בעקבותיה ומנסה להיאחז בחיים: "היא חסרה לי בכל נשימה, אבל אני מרגישה היא כאן איתי, מסדרת את כל הדברים עבורי". וגם: איך היא הרגישה כשהתקינו רמזור במקום בו קיפחה מור את חייה

סיון סבג-אסולין | מימין: מור גבאי ז"ל בטיול באומן, אמה צילה עמר-חייט 

בחודש ינואר 2017 עיר שלמה התפללה וקיוותה לנס עבור מור גבאי ז"ל. מור בת 23 בלבד, הייתה אמורה להינשא לבחיר ליבה וכל החיים היו עוד לפניה. אלא שאז, היא נפצעה אנושות בתאונת דרכים מחרידה ובמשך שבוע היא נלחמה על חייה עד אשר נפטרה מפצעיה. כשנתיים וחצי חלפו מאז ואמה של מור ז"ל, צילה עמר-חייט, מנסה להתמודד עם האובדן הקשה והכאב. לפנות בוקר (שלישי), היא חזרה ממסע באומן אליו יצאה בעקבות מור ומספרת בשיחה עם "אשקלונים" על ההתמודדות הקשה והמסע שחיזק אותה.     

חודשיים לפני התאונה הקטלנית, מור גבאי ז"ל החליטה לנסוע לאומן בפעם הראשונה. "לפני הטיול מור הייתה ממש לחוצה לנסוע", סיפרה צילה בשיחה עם "אשקלונים".  "היא דיברה על זה בלי הפסקה, הייתה ממש בהיסטריה ואמרה שהיא חייבת להגיע לאומן. זה לא שהיא הייתה דתייה או משהו, היא פשוט הרגישה צורך עז להגיע לשם. בזמנו היא נסעה ורצתה שאצטרף, אבל לא הייתה לי אפשרות לנסוע באותו העיתוי. כשהיא חזרה, היא אמרה לי 'אמא את חייבת להגיע לשם' וממש לא הפסיקה לדבר על זה. מאז שהיא נפטרה, ניסיתי להגיע לשם בעקבותיה, אבל פשוט לא הסתדר לי כל פעם בגלל אילוצים אחרים".

לפני כמה ימים אחיינית של צילה התקשרה אליה והודיעה לה שהיא נוסעת והזמינה אותה לבוא. צילה התלבטה ומיד אמרה שהיא לא יכולה בהתראה כזאת, אך אחיותיה שידעו על חשיבות הנסיעה עבורה הפתיעו אותה ורכשו עבורה כרטיס טיסה. אחותה התאומה, סמדר הפתיעה אותה גם והצטרפה אליה ברגע האחרון. "זאת הייתה הפתעה מרגשת ומדהימה, הן פשוט החליטו שזה הזמן שלי לנסוע ולא היו לי מילים להודות להן על זה". 

"כשעליתי למטוס הרגשתי שאני טסה לפגוש את מור", מספרת צילה. "כמה שזה אולי נשמע לא שפוי, זאת הייתה התחושה שלי. כשהגעתי לשם הרגשתי שאני בגן עדן - הכל ירוק, יש נהר זורם והמון שקט. ממש הרגשתי אותה שם. אני לא יודעת אם זה דימיון או רצון שלי, פשוט ראיתי אותה כאילו רצה בין העצים, בתחושה הרגשתי שהיא פשוט שם. אני מאוד מקווה שהיא במקום טוב ורוצה להאמין בזה. על פניו זה נראה שחזרתי לחיים, אבל לעולם זה לא יהיה אותו הדבר בלעדיה. הכאב והגעגוע הוא עצום אי אפשר להסביר את זה במילים בכלל. היא חסרה לי בכל רגע ובכל נשימה".  "מור זה הנשמה שלי, הכל חסר לי. כל הבית שלי תמונות שלה. היא הייתה החיים שלי, הכוח שמניע אותי. ילדתי את מור כשהייתי בת 20 וגידלתי אותה 23 שנה לבד לצד זה שגידלתי את עצמי. עברנו הכל ביחד, את החוויות הטובות ואת החוויות הפחות טובות. היא תמיד הייתה נלחמת עליי כמו לביאה, זאת ילדה שיש לה נתינה אינסופית. אני מנסה להמשיך היום כי היא לא הייתה רוצה לראות שאני נשברת".  

[pic_8942]
צילה ומור ז"ל

התאונה הקטלנית של מור אירעה כזכור צומת בת הדר - צומת בה נלחמו התושבים שיוצב רמזור במשך שנים רבות. רק לאחר מותה של מור ולפני כשנה וחצי הוצב הרמזור המיוחל שלו היה מוצב לפני כמה שנים, אולי מותה המיותר של מור היה נמנע. "כששמעתי שהציבו את הרמזור הייתי ברגשות מאוד מעורבים", משחזרת צילה. "מצד אחד היה לי מאוד קשה עם זה. רק אחרי שמור הלכה נזכרתם? למה תמיד במדינה הזאת מחכים שיהיה אסון כדי לפעול? אבל מצד שני כן הייתה בי נחמה שאולי במוות הנורא שלה היא הצילה אנשים אחרים". 

בשנה שעברה ובתוך השכול הכבד שפקד אותה, צילה נישאה לבן זוגה ואב ילדתה בת ה-12. גם צעד זה היא מספרת, הגיעה בעקבות בקשה של מור. "ליאן הבת שלי כבר בת 12 והיא אחותה הקטנה של מור. במשך 11 שנה יש לי בן זוג והבאנו יחד ילדה אבל לא חשבנו להתחתן. ב-3 שנים האחרונות לחייה היה למור קשר מדהים עם בן הזוג שלי. אחרי המוות של מור הייתי מרוסקת והיה לנו משבר. יום אחד הוא הגיע הביתה וסיפר לי שמור העבירה לו מסר בחלום - תדאג לאמא שלי ותהיה שם בשבילה, אל תזיק לה לעולם. כשביקשתי מרב לפרש את משמעות החלום פתאום הבנו שהמסר הגיע ביום הולדתה העברי של מור, הבנו שזה באמת מסר ממנה והחלטנו להתחתן אחרי כל השנים. היא כל דבר מסדרת לי ועוזרת לי בהכל גם כשפיזית היא כבר לא כאן לצערי".


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה