רבנו האר"י הקדוש אומר: רחל בגימטרייה 238, ואילו דמעה בגימטרייה 119.
יוצא, שפעמיים דמעה שווה רחל.  
לכן, דווקא רחל אמנו היא שבוכה ומורידה דמעות על ישראל כל יום וכל לילה, ומבקשת על הגאולה.
בשנת תש"ד התכוננו חילות הצבא הגרמני, ובראשם רומל ימ"ש, לפלוש לארץ ישראל דרך מצרים (לפי הגאון מוילנא הגרמנים מזרע עמלק).
מספר הרב מוצפי: "אבי מורי ע"ה הלך עם מאה וחמישים איש לקבר רחל.
הם ישבו ולמדו, ועשו תענית במשך שלושה ימים, כדרך שקבעה אסתר המלכה.
בכל לילה ולילה היו מורידים דמעות לכוס ושותים את הדמעות.
ביום השלישי אמר להם מור אבי: 'תדעו, שוודאי ננצל, אך מבקשים אנו עוד ועוד, כדי שיבוא משיח צדקנו וניגאל'.
כשחזר הביתה, לאחר ימי התענית, נרדם.
והנה בחלומו, הנביא ירמיהו מגיש לו ספר, בו כתוב (ירמיהו מז ג): 'לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים'.
אבא זצ"ל הבין: הגזרה התבטלה, אבל לא זכו להביא את המשיח בגלל רפיון ידיים: לא היתה מספיק תורה. כפי שכתוב בתורה, שעמלק בא להילחם עם ישראל ברפידים, בגלל שרפו ידי ישראל מהתורה.
אילו היתה יותר תורה – היה משיח צדקנו בא!
ואולם, הגזירה הנוראה שרחפה על ישראל התבטלה, בזכות רחל אמנו, שכוח דמעותיה גדול מאוד לבטל גזירות מעל ישראל".

חז"ל מגלים לנו, שבחילותיו של היצר הרע יש כוח טומאה חזק, הנקרא "קליפת עמלק". קליפה זו מנסה כל הזמן להכניס ספק בלב האדם בענייני אמונה בה' יתברך.
ענין זה נרמז בשם "עמלק"(=240), שהוא בגימטריה "ספק"(=240). לכן, כדי להתגבר על קליפת עמלק זו, צריך להתקשר ולהדבק עם צדיק אמת.
וזה מה שרמזו לנו חז"ל במסכת אבות: "עשה לך רב, והסתלק מן הַסָּפֵק". דהיינו, עשה לך צדיק וקדוש לרב, והסתלק מן הספק, שהיא קליפת עמלק(=240), שעולה לגימטריה ספק(=240), ומעוררת ספקות והרהורי כפירה ומינות.

על פי האמור, יאירו לנו דברי ה"חתם סופר", שכתב שראשי התיבות של:
ע מרם  מ שה  ל וי
ק הת  הוא עמלק, לרמוז שעמלק מתנגד בכוח טומאתו לצדיקי וראשי ישראל, כדי לבטל את קדושתם, כדי שיוכל להכניס הרהורי כפירה ומינות בבני ישראל.

אולם, דורשי רשומות הוסיפו, שסופי התיבות של הצדיקים עמר ם  
לו י   קה ת   מש ה – הוא מיתה. לרמוז, שאומנם "ראשית גוים עמלק", ראשי התיבות של עמלק הם  ע מרם מ שה  ל וי  ק הת – אך "ואחריתו עדי אובד", אחריתו/סופי התיבות של הצדיקים  עמר ם
לו י  קה ת   מש ה – הוא מיתה, לרמוז על כח הצדיקים בכל דור ודור לבטל את קליפת עמלק.
(לכן ראוי לכל איש ישראל להדבק בצדיקי הדור).

ראוי להוסיף שקליפת עמלק היא גם קליפת הגאווה. שכן, עמלק(=240) הוא גם גימטריה "רם"(=240), בבחינת "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך". על כן, כדי להכניע את קליפת עמלק, צריכים אנו את מידת העֲנָוָה, כפי שנרמז במגילת אסתר: וְ המן נֹפל על המטה". ראשי תיבות עֲנָוָה, כלומר, נפילתו של המן, היתה על ידי מידת ה עֲנָוָה.

ראוי להוסיף, שכדי להגיע למידת הענווה צריך האדם לבטל את האנוכיות שבקרבו, על ידי שידע נאמנה שמצד עצמו הוא אפס ואין.
לכן, "אני"(=61) בגימטרייה "טומאה"(=61).
ויש לומר, שכדי לבטל את עמלק הוא שורש הטומאה, צריך לבטל את האני שלנו, ולהפוך אני ל אין (אותן אותיות).

ה"מאור ושמש" כתב, שעיקר עבודתו של האדם בעולם הזה הוא, לסלק את האני/האנוכיות שבתוכו, שהיא מקור הגאווה. על כך רמז הכתוב (דברים ה ה): אנוכי עומד בין ה' וביניכם" – דהיינו האנוכיות של האדם היא עומדת כמסך מבדיל בין ה' לבין הגאוותן.
והנה, מכיוון שלמדנו, שעיקר הכנעת קליפת עמלק(=קליפת הגאווה) היא על ידי מידת הענווה – לכן סבב הקב"ה, שגזירת המן הרשע תחול בחודש אדר, דבו משמיעין על השקלים. כדי לרמוז לנו, שעיקר הכנעת עמלק היא דוקא על ידי מידת הענווה, הנרמזת במחצית השקל, החצוי והשבור לשניים.

לסיום, צריך לדעת, שהקב"ה מתגאה על מידת הענווה של ישראל, כפי שרמוז (תה' סח): "על ישראל גאוותו...הוא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לעם ברוך אלהים" –
ה וא  נֹ תֵן  עֹ ז   וְ תַעֲצֻמוֹת" – ראשי תיבות עֲנָוָה ובזכות הענווה הקב"ה נותן עוז ותעצומות לעם(=לעמו), כדי להכניע כל אויב וצר. אמן ואמן!