הגאון רבי נתן אליהו זצ"ל הגה בתורה יומם ולילה. חלונות חדרו פנו לרחוב הראשי. וכל הלילה דלק האור, והעוברים ושבים התבשמו מקול תורתו הערב.
באחד הימים, עמד להיערך יריד בעיר. סוחרים נסעו בעגלות טעונות סחורות באשמורת הבוקר, כדי להקים את דוכניהם.
בעוברם לפני בית הרב, נחרדו לראות אש יוקדת על גג הבית. הגגות היו מחופים קש, וכל העיר עלולה היתה להפוך למאכלת אש.
מיהרו אל הבית, ומצאו את הרב שוקד על תלמודו.  
"רבי, רבי! הגג בוער!" – זעקו.
"רבי, המלט על נפשך!"
נשא הרב את עיניו מופתע, ושאל: "מה קרה?"
"יצא הרבי ויראה, גג ביתו בוער!" זרזוהו הסוחרים.
סגר הרב את הגמרא בשלווה, ושאל: "האם עדיין בוער?"
יצאו והביטו, ועמדו משתאים... האש כבתה...!
נכנסו ובישרוהו, תוך שהם מתנצלים על שהפריעו לו.
פתח הרב את הגמרא, וחזר לתלמודו.
והנה, מיד שהתרחקו הסוחרים והביטו אל בית הרב, שוב ראו את עמוד האש יוקד על ביתו!
 
הרמב"ן כותב, שמשה רבנו קיבל את כל התורה כולה מפיו של הקב"ה, כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. כפי שכתוב במדרש (ד"ר ג יב): "התורה שנתנה למשה...אש לבנה, וכתובה באש שחורה".
מכאן יש לומר, שמה שאנו כותבים בספר התורה באותיות שחורות על גבי קלף לבן, הוא כדי לרמוז על ענין זה, שהתורה שקיבל משה מסיני היתה אש שחורה על גבי אש לבנה.

הרה"ק ר' לוי יצחק כותב בספרו ("אמרי צדיקים"), שלובן הקלף שבספר התורה (שהן בבחינת אש לבנה) מכיל אותיות נסתרות, ומעלתן גבוה הרבה יותר מהאותיות השחורות הכתובות בספר התורה (שהן בבחינת אש שחורה). שכן, את האותיות השחורות הכתובות בתורה, כל אחד יכול לקרוא ולהבין לפי ערכו ושיכלו. אולם, האותיות הלבנות הן נסתרות, ואינן נראות לעין, אין לנו השגה והבנה בהן כלל.
אולם, לעתיד לבוא, בגאולה הקרובה, יתגלו לנו סתרי וסודות האותיות הלבנות, ועל זה נאמר (ויק"ר יג ג): "אמר הקב"ה, תורה חדשה מאיתי תצא, חידוש תורה מאיתי תצא".
 
והנה, ידוע שתורתנו הקדושה היא אינסופית, כיון שהתורה היא חכמתו של הקב"ה, שהוא אינסופי. 
וצריך לדעת שהקב"ה צמצם את חוכמתו ממדרגה למדרגה, עד שהתלבשה באותיות התורה השחורות כפי שהן לפנינו היום, כדי שנוכל להבינה ולהשיגה.
לפי זה יתבאר היטב ענין זה (שהתורה נתנה באש שחורה על גבי אש לבנה). שכן, האש הלבנה שבתורה רומזת על התורה לפני שירדה מצומצמת לעולם הזה.
 
וזה שרמז ה' למשה:
"ויאמר הנה אנוכי כורת ברית (תורה)...נִפְלָ אֹת 
אש ר   ל א  נ בראו  
ב כל  ה ארץ" 
(סופי תיבות וראשי תיבות אֹת אש לבנה), כלומר הקב"ה  נתן לנו ברית/תורה נפלאה חרוטה על אש לבנה.
 
ענין זה פותח לנו להבין, שכל חידושי התורה שחידשו לנו חז"ל בכל הדורות (הבנת הנגלה והנסתר) שורשם הוא בקלף הלבן מהאותיות הלבנות, שהן בבחינת אש לבנה לפני הצמצום.
לכן, מכונים הם "חידושי תורה" ולא "פירושי תורה". שכן, שורשם הוא מחידושי התורה שיתגלו לעתיד לבוא מהאש הלבנה, כמו שאמר הקב"ה: "תורה חדשה מאיתי תצא, חידוש תורה מאתי תצא".

וצריך לדעת, שחובת האדם לעסוק ולהתייגע בתורה, כדי לחבר אש שחורה עם אש לבנה. דהיינו, שיתייגע בתורה עד כדי כך, שיזכה לעלות ולהשיג גם את האותיות הלבנות, ויזכה להוציא חידושים והשגות נפלאות מהאש הלבנה.

על פי האמור, יאיר לנו מה שכתוב בזוהר חדש, שבתורה יש שישים ריבוא אותיות (600,000) כפי שרמוז במלה ישראל, ראשי תיבות:
י ש   ש שים  ר יבוא
א ותיות   ל תורה. 
ותמהו על כך חז"ל: והלא, בכל התורה יש רק שלושים ריבוא אותיות (300,000)
אולם, לפי המבואר יש לומר, שדברי הזוהר שאותיות התורה הן שישים ריבוא, הוא על האותיות השחורות, וגם על האותיות הלבנות הנעלמות בקלף.

ומה נחמד מה שפרש הגה"ק בעל "חוות דעה", על הכתוב (דברים לב מז): "כי לא דבר הוא רֵיק מכם" – דהיינו שלא תחשבו כי מקום הקלף שבין האותיות בספר התורה הוא ריק, ואין בו כלום. אלא, שבאמת גם שם ישנן אותיות לבנות, גנוזות ונסתרות שיתגלו בגאולה הקרובה.
הירושלמי פירש את הכתוב: 'כי לא דבר הוא רֵיק מכם', ואם הוא ריק – הוא מכם(=בסיבתכם). ולמה? מפני שאין אתם יגעין בתורה".

יהי רצון שיזכנו ה' לעסוק ולהתייגע בתורה קדושה, כדי להתחבר להשיג את סודות האש הלבנה הנשגבה, אמן כן יהי רצון!

שבת של שלום ישועה ויגיע בתורה!