פעם הגיעה אל הצדיק רבי שלמה מזועהיל זיע"א אשה אחת, וספרה לו שהיא מחזיקה בביתה אשה זקנה כבר זמן רב, ועתה קשה לה הדבר עד מאוד. 
"הטיפול בה כרוך בקשיים מרובים הן בזמן רב והן בממון. לכן מבקשה אני להשתחרר מנטל זה, ולהוציא את אותה זקנה מביתי, קשה לי לעמוד בזה", אמרה לרב. 
תוך כדי דבריה, היא סיפרה לרב בדרך אגב, שיש לה בן בצבא במערכות המלחמה, וביקשה ברכה לחיי בנה היחיד. 
אמר לה הרב: אמרו חז"ל, "כל המרחם על הבריות - מרחמין עליו מן השמים", תמשיכי להחזיק את הזקנה בביתך ובנך יחזור בשלום מן המלחמה". 

ואכן לאחר זמן נודע, שאונית המלחמה שעליה היה בנה, טבעה על כשבע מאות אנשיה, ורק כמה ניצולים בודדים נמשו מן הים. 
בין הניצולים היה בנה של אותה אשה שהחזיקה וטיפלה בזקנה בביתה.
 
על הכתוב, "ויאמר משה אל האלקים...ואמרו לי מה שמו (של הקב"ה) מה אומר להם?", ענה הקב"ה למשה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה...כה תאמר לבני ישראל" – זהו שמי.

ותמהו המפרשים על כך. שכן, לבורא יש הרבה שמות הנזכרים בתורה –הוי"ה, "אלקים", "אל", "שדי", "אדוני" וכו' – ומדוע כאשר שאל משה את הקב"ה "ואמרו לי מה שמו?", ענה לו הקב"ה מכל השמות דווקא את השם "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה"?

תחילה, נקדים להביא את הכתוב במדרש (שמו"ר ג' ו'): "אמר לו הקב"ה למשה: לפי מעשיי אני נקרא...כאשר אני דן את הבריות – אני נקרא "אלקים". כשאני עושה מלחמה ברשעים – אני נקרא "צבאות"...וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא הוי"ה(=יהוה) שם מידת הרחמים, וזהו "אהיה אשר אהיה" – כלומר, שמי הוא לפי מעשיי.

והנה, למדנו בגמרא (שבת נה'), שחותמו של הקב"ה הוא *אמת*. 
ובאר האריז"ל, שהכוונה היא על השם "אהיה אשר אהיה". שכן, "אהיה" עולה למספר 21, ואם נכפיל 21 בעצמו, כמו שכתוב "אהיה(=21) אשר אהיה"(=21) – נקבל 441 – שזה *אמת*(=441).
הוסיף האריז"ל ואמר, שהקב"ה חתם ונעל את כל שמותיו בתוך השם "אהיה אשר אהיה", שהוא חותם אמת.

לפי זה נראה לומר, כי בשאלת משה את הקב"ה "ואמרו לי מה שמו מה אומר להם?", התכוון משה לשאול את הקב"ה מהו השם שצריך לכוון ולהתפלל, כדי להמשיך את *כל הישועות*?
על כך ענה לו הקב"ה, כי כדי להמשיך ישועות(=להוריד שפע) מכל שמותיו של הקב"ה, העצה היא "אהיה אשר אהיה", שהוא חותם אמת, ה"מפעיל" את כל שמותיו של הקב"ה.

וזהו שכתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת". דהיינו, המפתח לכל שמותיו של הקב"ה הוא, להתפלל בכוונת הלב באמת (לכוון בשם *אמת*, היוצא מן הכתוב "אהיה אשר אהיה") – ואז יזכה להמשך הכתוב: "רצון יראיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעם".

בא וראה מה שכתב מאורו של עולם, החיד"א, בספרו "עבודת קודש": 
"מצאתי כתוב בגנזי המקובלים...אם יתפלל אדם לשם 'אהיה אשר אהיה', בכל דבר שבעולם – לחולה, לבנים, לחכמה, לזכירה, לפרנסה...ולכל דבר – רק שיהיה טהור ויאמר בכונה 'יהי רצון מלפניך השם הגדול, 'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה', שתרחם עלי ותעשה (בקשתי), וישאל בקשתו בלשון ברור, וכן יעשה ג' פעמים (יזכה לישועות ולנפלאות)".

ראוי להוסיף מה שכתוב במדרש אגדה: "ומהו 'אהיה אשר אהיה'? 
כשם שאתה הוו עמי, כך אני הווה עמך. אם פותחין את ידיהם ועושין צדקה, אף אני אפתח את ידי, שנאמר (דברים כח יב): 'יפתח ה' לך את אוצרו הטוב'".

נמצאנו למדים מכל זה, שהקב"ה רמז למשה בשם "אהיה אשר אהיה" על אחד מיסודות התורה כולה! 
הקב"ה מתנהג עם האדם כפי שהאדם מתנהג עם חברו. אם האדם פותח את ידו לחברו (לעזור לו, לתת לו צדקה וכו') – אזי גם הקב"ה למעלה יפתח את ידו הברוכה, כפי שלמדנו בגמרא (שבת קנא): "כל המרחם על הבריות –מרחמין עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות – אין מרחמין עליו מן השמים". 
ועל כך אמרה המשנה: "דע מה למעלה ממך" – כלומר, דע שכל מה שקורה למעלה בשמים – הוא *ממך*, ממעשיך בעולם הזה, והכוח הוא בידך *לעורר* את חותמו של הקב"ה "אהיה אשר אהיה".

לכן, הרוצה לזכות לישועות מחותם השם "אהיה אשר אהיה" (הכולל כאמור את כל שמותיו של הקב"ה), יהיה דבוק במידותיו של הקב"ה, ויתנהג במידת החסד והרחמים עם הבריות, שאז יתקיים בו הכתוב: "אָז  תִּקְרָ *א* 
וַי *הֹ* וה  *יַ* עֲנֶ *ה*  ' ,תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי" (בדילוג  2 אותיות השם *אהיה*).

שבת של שלום ברכה וישועה!