פעם, סמוך לראש השנה אמר הבעש"ט לתלמידו, רבי זאב קיצס: אתה תהיה אצלנו בעל תוקע בשנה זו.
רבי זאב עשה את כל ההכנות הדרושות, כדי שהתקיעות בראש השנה יעלו יפה לפני שוכן מרומים. 
ביום הראשון של החג, הטמין בין דפי סידורו רשימת "כוונות וייחודים" שצריך לכוון בשעת התקיעות בשופר.

כשירד רבי זאב לטבול במקווה, נטל הבעש"ט מתוך סידורו את רשימת הכוונות והייחודים שהכין רבי זאב.
כשעלה רבי זאב לתקוע בשופר, לא מצא את הפתק עם הכוונות והייחודים שרצה לכוון בשעת התקיעות. 
אותה שעה חש רבי זאב מועקה גדולה, דמעות של צער זלגו מעיניו על התקלה שקרתה לו, ובשעת התקיעות חש שברון-לב עמוק, כפי שלא קרה לו מעולם

בתום תפילת המוסף קרא הבעש"ט לחסידיו, ואמר להם: דעו לכם שתקיעות השופר של רבי זאב ממש בקעו רקיעים ושערים! 

כשקרב אליו רבי זאב, כולו אחוז התרגשות ושטוף זיעה קרה, אמר לו הבעש"ט בחיוך: דע לך שהכוונות והייחודים שבידינו משולים למפתחות. לפעמים מתאים המפתח למנעול השער בשמים, שאותו אנו מבקשים לפתוח. ולפעמים אינו מתאים, והשער נשאר נעול בפנינו.
אבל, דמעות ולב נשבר משולים לגרזן חד, ואין צורך במפתח. 
שכן, בכוח הגרזן להכניע ולפרוץ כל שער ומחיצה בשמים, ועל כך אמר דוד המלך (תהילים נא'): "לב נשבר וְנִדְכֶּה אלוהים לא תבזה".

ועל תקיעת השופר שואלים חז"ל, מפני מה תוקעים בשופר תשר"ת ( ת קיעה ש ברים  ת ר ועה 
ת קיעה)?
ומשיבים חז"ל: תשר"ת מלשון תשורה/מתנה שמביאים למלך, כדי לפייסו ביום הדין.

ראוי לציין שהמלאך הממונה על כל התקיעות נקרא  אנקתם, גימטריה שופר, והוא עומד לפני כסא הכבוד, כדי להביא את קולות השופר לפני הקב"ה. 
וזהו שכתוב: "שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד" – ש ערים 
ר אשיכם ו שאו  פ תחי" ראשי תיבות שופר – לרמוז לנו, שבזכות קולות השופר יבוא "מלך הכבוד" – הוא הקב"ה, היושב על כסא הכבוד, כסא הרחמים – כדי להציל את בניו ישראל, מפני המקטרגים ביום הדין והמשפט, בראש השנה.

והנה, חז"ל למדו מהכתוב בתורה (במדבר כט' א'): "יום תרועה יהיה לכם", שכל המהות של ראש השנה זו שמיעת שופר. וצריך להבין ענין זה. מה הטעם לתקיעה בשופר ביום הדין?

וכתב על זה המקובל רבי שמשון מאוסטרופאלי זצ"ל, שהמלה "תְּרוּ עָ ה" מורכבת מאותיות תורה ע. וכוונתו היא על מה שאמרו חז"ל, ששבעים(=ע') פנים לתורה. ואמרו חז"ל, שאחד הטעמים של תקיעת השופר הוא להזכיר את זכות מעמד הר סיני, כמו שכתוב: "ויהי קולות וברקים...על ההר וקול שופר חזק מאוד". 
לפי זה מובן היטב מדוע הדגישה התורה "יום תרועה יהיה לכם" – כדי לעורר בשמים את זכות מתן תורה, שבו קיבלו ישראל תורה ע – תורה שיש בה שבעים פנים(=ע').
וזכות זאת לבדה מעוררת זכויות ורחמים רבים על ישראל לפני כסא הכבוד.

וראוי להוסיף את דברי המגיד מקוזניץ, שכתב שכל גזר דין היורד משמים, הוא על ידי אותיות התורה. לכן, כאשר נגזר בשמים, חלילה, על אדם גזירה רעה, ניתן על ידי שמיעת השופר ותפילה להפוך את צירוף אותיות הגזרה מצרוף רע לצרוף טוב ( נגע ל עֹנֶג, צרה 
ל רצה וכו').

והנה, כאשר נגזרה, חלילה, מיתה על האדם, יורד גזר הדין משמים על ידי שלוש אותיות "מָוֶת". אולם, על ידי שמיעת קול השופר ופחד אימת הדין בראש השנה, שהוא "יום תרועה", תרו ע ה  אותיות תורה ע, ניתן להמשיך את האות ע ולהכניסה בתוך אותיות "מָוֶת", ועל ידי כך מתקבל הצירוף "מָ ע וֹת". ואז, לא רק שאותו אדם ניצל מעונש מוות, אלא שהוא זוכה למָעוֹת(=כסף), כדי להתפרנס בשפע.

ועל כך כתב דוד המלך (תהילים לג): "עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו, למיחלים לחסדו להציל מִמָּוֶת נפשם ולחיותם ברעב". הנה, עֵין ה'", הקב"ה ממשיך את האות ע "אֶל יְרֵאָיו" – אלו היראים מפחד יום הדין, כדי "להציל מִמָּוֶת נפשם" – על ידי שנכנסת האות ע בין אותיות "מָוֶת", וכך מתקבל הצירוף מָ ע וֹת. ועל ידי כך, לא רק שהוא יתברך מציל "מִמָּוֶת נַפְשָׁם", אלא גם "ּלחיותם ברעב" – נמשך להם שפע פרנסה מהצירוף "מָעוֹת" שהתקבל.

ראו איזה אבא נפלא יש לנו בשמים! 
רק צריך לשמוע קול שופר, ולהתמלא ביראה ופחד מפני אימת הדין, והקב"ה הופך לנו גזירות רעות וייסורים לשפע של פרנסה וישועה!

שבת שלום, ושנה של ישועה!