ביום יט' בתמוז תרע''ו(בעיצומה של מלחמת העולם השניה), פורסם בעיתון לונדוני מכתב מדהים, ששלח איש צבא הונגרי, הנמצא בשדה הקרב, לאשתו.
וכך הוא כותב: "אשתי היקרה, בטובך לבקש (את) פני השכן היהודי שלנו 'חיים' לפתור את המילים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"? כי בשעה שכדורי משחית עפים מעל ראשינו, ואנשי צבא נופלים כשיבולים אחר הקוצר, אז יתחילו אנשי הצבא היהודיים לצעוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", (ומיד) ניצולים ממוות לחיים, בשעה שחבריהם, שאינם יהודים – נהרגים.

ותיכף שיפתור לך השכן 'חיים' מילים אלו (של "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"), תודיעי לי, וכשיבוא איזה סכנת מוות, (מילים אלו "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל") יצילו את חיי...!"

מדהים, איך אמירת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" בלבד מצילה חיים של ישראל הנמצאים בסכנה!

(וזהו שאנו אומרים בתפילת הסליחות: "שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. שְׁמֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל. הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. כלומר, אנו מבקשים מהקב"ה "וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל" –  שישמור על עמו בזכות אמירת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". בלבד).

על הכתוב, "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע", אומרים חז"ל: אל תקרא "בְּקִרְיַת אַרְבַּע" אלא "בקריאת ארבע", דהיינו, שיצאה נשמתה של שרה בקריאת ארבע התיבות של "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל": "ה' אלקינו ה' אחד", וזוהי "מיתת נשיקה", כפי שכתוב בשיר השירים (ה', ו'): "נפשי יצאה בדברו", שמגודל דבקות נפשה של שרה בה' יתברך יצאה נשמתה "בדברו" – בקריאת "שמע". וכפי שמביא גם הזוהר הקדוש: שרה אמנו לא מתה על ידי הנחש/מלאך המוות. אלא, יצאה נשמתה בקריאת שמע בארבע התיבות "ה' אלקינו ה' אחד".

ועל סגולת אמירת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" כתוב במדרש: "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני". דהיינו, כאשר ישראל נכנסים לביתי כנסיות וקוראים "קריאת שמע" בכיוון הדעת בקול אחד ביחד. הקב"ה אומר להם: כשאתם קורים כ "חברים", אני ופמליא שלי "מקשיבים לקולך".

 אבל כאשר ישראל קוראים "קריאת שמע" בטרוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר, ואינם מכוונים דעתם ביחד, רוח הקודש צווחת ואומרת "ברח דודי ודמה לך לצבי...".

מדברי המדרש רואים אנו את חשיבות הכוונה ודקדוק האותיות ב"קריאת שמע", שעושה נחת רוח בשמים. וצריך לדעת, שב"קריאת שמע" יש סגולות נפלאות! הנה, על הכתוב (משלי): "רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך"? שואלים חז"ל ומהי אותה רפואה? ומשיבים:  על ידי "קריאת שמע". שכן, ב"קריאת שמע" יש רמ"ח תיבות כמנין איבריו של האדם, והקורא קריאת שמע כתיקונה, כל איבר ואיבר נוטל תיבה אחת ומתרפא.

(מסופר על הגאון בעל ה"עמודי האש", שפעם הגיע לתפילת שחרית עם לחי נפוחה עד מאוד מכאב שינים. כששאלו אותו לפשר הדבר, ענה להם "לא דקדקתי די הצורך ב"קריאת שמע" של ערבית מה שגרם לי לכאב שינים כל הלילה". והנה, ראו זה פלא! לאחר תפילת שחרית, כאשר הקפיד לכוון ולדקדק ב"קריאת שמע", פסקו כְּאֵבָיו, וחזרה לֵחְיוֹ לגודלה הטבעי).

ועוד אמרו חז"ל (ברכות ה'): "כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע...מַזִּיקִין בְּדֵלִין מִמֶּנּוּ". דהיינו, על ידי קריאת שמע  אנו מבטלים את המזיקין/השדים. והביאו רמז על כך בפסוק שְׁמַע יִשְׂרָאֵל...ה' אֶחָ ד – האות הראשונה והאות האחרונה מצטרפות למלה שד(=מזיק). כדי לומר שקריאת שמע מכניעה ומבטלת שדים ומזיקים. (האותיות הנותרות של "ש מע  אח ד" הן ראשי התיבות של המזיקים משחית, עון, אף,חימה).

לסיום, נצטוינו בתורה על מצות קידוש ה' כמו שכתוב: "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (וזוהי השלימות והמדרגה הנשגבת ביותר שהאדם יכול להגיע אליה), אולם, צריכים לדעת שגם במחשבה ניתן לקיים מצות קידוש ה', ולא רק בפועל. ועל כך נאמר (תהילים): "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם". שכן, וכי אפשר להיהרג בכל יום "עָלֶיך" – על קידוש ה'?אלא, שבכל יום, כשאנו קוראים ב"קריאת שמע" את המלים "ובכל נפשך", ומסכימים על כך, הרי כאילו מסרנו את נפשנו עליו יתברך, בפועל ממש.

יהי רצון שנזכה לקדש את שמו יתברך, ולמסור את נפשנו ב"קריאת שמע" תמיד, כמו שרה אמנו (כפי שדרשו חז"ל על הכתוב: "וַתָּמָת שָׂרָה", שכל ימיה היו בבחינת "וַתָּמָת שָׂרָה" במסירות נפש – למסור נפשה באהבה ובטהרה לה' יתברך!

שבת של שלום וברכה.
"בני ציון" bnei-zion.com