מראיינים: עו"ד שרון בירון מרקוביץ', שחר שחר כתב העת "עורך הדין" | צילום: דוברות לשכת עורכי הדין

כברת דרך ארוכה עברה הנשיאה אבירה אשקלוני מהיום שבו זומנה להתמחות במשרד הביטחון והחליטה ללכת אחרי קול פנימי שקרא לה לחפש דווקא משרד עורכי דין העוסק בדיני אישות. שנים של ניסיון כעורכת דין שכירה ולאחר מכן כעצמאית פילסו לה את הדרך לכס השיפוט. מאז, מזה 12 שנה היא שם.  תחילה רשמה היסטוריה קטנה כשהיתה לשופטת הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת, ועם השנים, לאור הצלחתה  בתחום, היה זה אך טבעי שתתמקם בתפקידה הנוכחי, כאחראית על שישה בתי משפט במחוז הדרום, לא לפני שכיהנה בתפקיד סגן נשיא בבית משפט השלום בקריית גת וכסגנית נשיא לענייני משפחה .

"אני חושבת שקל יותר להיות שופטת מן המניין מאשר נשיאה" – היא אומרת בפתח הריאיון המיוחד למחוז הדרום בלשכת עורכי הדין. ושלא תטעו, היא לא מתחרטת לרגע על כך שהיא שומעת פחות דיונים, אם כי, ועל כך יעידו גם הסובבים אותה, היא מוצאת את שביל הזהב בין מנהיגותה כנשיאה למלאכת השיפוט לעת הצורך.

תחום דיני משפחה הפך לחלק בלתי נפרד מנוף חייך מאז החלת לעסוק במקצוע עריכת הדין והשאלה המתבקשת היא – האם התחום המדובר לא מהווה משוכה רגשית קשה במיוחד לאור העובדה שהוא מקפל בתוכו המון יצרים ורגשות?

"אין ספק שמדובר בתחום קשה מבחינה רגשית אבל אני מאמינה ששופטים לענייני משפחה, כמו גם עורכי הדין העוסקים בתחום, חייבים שתהיה להם נשמה יתרה". והיא מנמקת – "אני מאמינה שגם הוותיקים העוסקים בתחום, שראו דבר אחד או שניים בחייהם המקצועיים, מבינים שאין דבר נכון יותר מאשר להגיע להסכמות בנושאים הקשורים לענייני משפחה, ולו רק בגלל שמדובר ביחסים לטווח ארוך. צריך לזכור שגם אם בני זוג נפרדים זה מזו הם תמיד יישארו ההורים של ילדיהם, שהם לרוב מושא הדיונים".

ובכל זאת, מה משך אותך לתחום?

"אני מאמינה שאין מקריות בבחירת המקצוע ומכיוון שאדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, לא במובן הדטרמיניסטי אלא במובן של התבנית, זה מה שמשך אותי לתחום. הרגשתי, כשהגעתי למשרד לקדם התמחות  שיש לי משיכה בלתי מוסברת לתחום דיני המשפחה".

הנשיאה אשקלוני רואה בתחום את המיקרו קוסמוס של כל תחומי המשפט. "התחום הזה הוא כבר מזמן לא רק אימא-אבא-ילד-ילדה אלא תחום שדוהר עם קצב החיים והשינויים שהתחוללו במבנה התא המשפחתי בשנים האחרונות. יש בו גם וריאנטיות בלתי נגמרת. על ציר השיפוט שלו נמצאים, מעבר לנושאים הטריוויאליים של מזונות ומשמורת, סכסוכי רכוש  גם דיני מקרקעין, ירושה, אפוטרופסות, אימוץ, חברות משפחתיות, שאלות אתיות בתחום ההולדה ועוד נושאים לרוב. ואם האמירה הזאת הבאה מפיה של הנשיאה אשקלוני, אז תאמינו למי שחיה, נושמת ומכירה מקרוב את עולם דיני המשפחה לפני ולפנים. "אני בתחום הזה ואני שמחה על כך מידי יום ביומו – סוגרת הנשיאה את הפרגון לתחום.

כבוד הנשיאה אשקלוני, ברצוננו לדעת האם במעמדך, ולאו דווקא במובן היהיר של המושג, את מרגישה משהו אחר מבחינה רגשית לעומת הימים שבהם עסקת בתחום כעורכת דין מן המניין?

"זו שאלה טובה מאוד... אני חושבת שעוד בימים שבהם הייתי עורכת דין הייתה לי הזכות לראות תמיד גם את הצד השני, גם את האדם – האיש או האישה – שמולם התייצבתי עם הלקוחות שלי. הגישה הזאת סייעה לי בהידברות מול בא כוחו של הצד השני, גם במקרים בהם הלקוח לא היה מיוצג כלל ע"י עורך דין. השתדלתי להוביל את הלקוחות לראות את הצד השני ולאפשר לו להגיע לסיום העניין בכבוד מאחר והניצחון המשפטי לא הגיע אף פעם מהמקום של לרמוס חלילה את האדם שמנגד מאחר ותמיד, אבל תמיד, צריך לזכור שהוא עדיין האבא של הילדים שלו, היא עדיין האמא של הילדים שלה ואם מדובר בעימות בין בני זוג ללא ילדים, הם הרי אהבו בנפשם האחד את השני ולהיפך עד אותו עימות משפטי. גישה זו סייעה, ועדיין מסייעת לי מאוד, כשופטת, אם כי מעמדת כס השיפוט רואים כמובן את שני הצדדים. הראייה הזאת היא מופלאה בעיניי ואני רוצה לקוות שהיא מביאה אותי לקבלת החלטות ולפסקי דין מאוזנים יותר".

עורכי דין פליליסטים בכירים ממליצים לקולגות הצעירים שלהם לשמור דיסטנס מהלקוחות שלהם ולא להפוך לחברים שלהם. האם מתוך העיסוק בעניינים משפטיים רוויי יצרים מהסוג האחר, את יכולה להעביר מסר דומה לעורכי דין המתמחים בענייני משפחה?

"אני חושבת שללא קשר לתחום העיסוק במקצוע עריכת הדין אל לו לעורך הדין להיות חבר של הלקוח שלו. הוא בהחלט יכול, בעיקר בענייני משפחה, לגלות אמפתיה וסימפטיה לנסיבות שהובילו את הלקוח שלו לעתור לבית המשפט אבל צריך לדעת לשמור על גבולות ועל ריחוק, גם כדי לקבל פרספקטיבה נכונה ומקצועית יותר במהלך הייצוג המשפטי".

דיברנו על כך שתחום דיני המשפחה מגוון, רחב ולא פחות מכך רווי יצרים ומתחים. עד כמה מאפיינים אלו באים לידי ביטוי בתיקים המתנהלים במחוז הדרום, מכס השיפוט שלך?

"תחום דיני משפחה אכן רווי יצרים ומתחים ברבים מהתיקים המתנהלים בבתי המשפט. קח למשל את העיסוק בתחום העיזבונות, בו לעיתים מגיעים הצדדים לנקודות שבר ושפל. ואתן לך דוגמה מתיקים הקשורים לחלוקת עיזבונות משקים, תחום האופייני מאוד למחוז הדרום בנושא  ההתיישבות הכפרית במגזר החקלאי. ההתנגדויות לצוואות גורמות לא אחת לשבר בלתי נסבל בתוך המשפחות, כולל לדורות הבאים, ואני מדברת אפילו על אחים בני 60 ו-70 שנמצאים בסכסוך נוראי בגלל עימות על ירושה. עימותים שכאלו, ויש לצערי לא מעט, גורמים לכך שגם בני הדור השני בתוך המשפחות הללו לא מדברים האחד עם השני ובכלל, אני רואה שעליית ערך הקרקע וירידת ערך המשפחה הביאו לריבוי התדיינויות בבתי המשפט. את זה מרגישים היטב מהשטח.

ואיך את מתמודדת עם תופעה  מעציבה מהסוג הזה?

"אני עושה כל מאמץ שהצדדים  יגשרו על הפערים אבל זה כלל לא פשוט. מצער אותי, למשל, לדמיין שכמה אחים שכילדים פיזזו במושב עם צינור מים, שמחו והייתה להם ילדות חווייתית משותפת ושמחה מוצאים את עצמם בקואליציות ואופוזיציות בתוך המשפחה ולא אחת גם נגד מי מהוריהם הקשישים  זה משהו מאוד רגשי ועמוק שהשופט, שהוא אינו בוחן כליות ולב,  הגם שיש לו את הכלים הכי מקצועיים שיכולים להיות, צריך להתמודד עם מצבים שכאלו, מעבר לפן המשפטי.

איך את, כבוד הנשיאה, מביאה את עצמך ואת ניסיונך לידי ביטוי במהלך ההתמודדות עם פלונטרים מורכבים מהסוג הזה?

"אני מצדדת בגישה של בתי משפט פותרי בעיות, בעיקר בבתי משפט לענייני משפחה. אני  גם מאמינה שבתיקים לא מעטים יש להוביל את הצדדים למסקנה שהתנאים הבשילו לכדי הבנות. זה נכון שבית המשפט, ואת את זה אסור לשכוח לרגע, אמור בראש ובראשונה להכריע בסכסוך, אבל אני סבורה שהדרך הנכונה היא שהצדדים יגיעו לעמק השווה . אני, לאורך כל הדרך, מאמינה בגישה הרואה חיים שלמים שמתנהלים גם  אחרי פסק הדין".

אלפי תיקים עברו בשנים האחרונות תחת שרביט השיפוט של הנשיאה אשקלוני, אלפי סיפורי חיים של משפחות ואין-ספור דרמות, התלבטויות, פשרות, ולא אחת, גם דמעות. ומתוך ים המצבים שאליהם נכנסה ומהם יצאה, חוזרת הנשיאה אשקלוני, גם בשל מגבלות צנעת הפרט, אל סיפורה של פעוטה, על מנת לתאר (לבקשתנו) מקרה המתאר, ולו במקצת, את ההתמודדות היומיומית שלה ושל שופטי בתי המשפט לענייני משפחה בנבכי החיים המורכבים כל כך.  אימה של פעוטה בת שנתיים,  נהרגה בתאונה. נוצר מצב שבו הגיעו  לארץ הוריה, סבה וסבתה של התינוקת, וביקשו לקחת איתם את נכדתם  לחו"ל לארץ  מולדתם, וזאת בשל העובדה שאב הפעוטה היה במעין פוסט טראומה וכל חוות הדעת שהגיעו אליי לא ממש צידדו בכשירותו להמשיך לגדלה לבד כאן בארץ. מנגד, הייתה אפשרות להשאירה אצל סבתה השנייה,  אמו של האב, בארץ. זו הייתה התלבטות קשה במיוחד והיה לי קשה מאוד להכריע בתיק הזה. הנתיב נראה לכאורה סלול ופשוט להכריע ולהורות על העברת הפעוטה לסבה ולסבתה בחו"ל ולהישען על עוגן חוות הדעת שהונחו בפניי, אבל משהו באינטואיציות הפנימיות שלי ביקש לבחון את הנושא עוד יותר לעומק, גם בגלל שהמחשבה שצריך לתת לאביה להשתקם ולהיות אבא אמיתי, אבא שמידי פעם מביאים לו את ילדתו. בסופו של דבר, לאחר בדיקת מסוגלות 'סבתאית' של שתי הסבתות והבאה בחשבון את גדילתה של הקטינה בארץ, שאליה אמה המנוחה עלתה בהיותה נערה , החלטתי להשאיר אותה בישראל ולשמחתי הרבה, ראיתי לאחרונה כתבה באחד המקומונים בדרום, שבה מובא סיפורה האישי המוצלח של הקטינה. שלא תטעו, זה עלול היה גם להיגמר אחרת.  זה ממש דלתות מסתובבות, אבל בדיוק כמו בתיקי אימוץ, אתה צריך לקבל הכרעות ואתה יודע שאתה מקבל את האחריות בהתאם לנסיבות ולנתונים העומדים לרשותך, ותיקים אלו הם דיני נפשות במלוא מובן המילה. שופטי המשפחה הם העמוסים ביותר וברור שגם עמוסים רגשית".

בשנה שעברה ציינה מערכת המשפט 20 שנה להקמת בית המשפט לענייני משפחה. הנשיאה אשקלוני לא חושבת שיש מקום להתעסק בשאלה – איך לא חשבו על זה קודם? מאחר שהיא מאמינה שבאותה עת בשלו התנאים להקמתו, לאחר קבלת מסקנות ועדת השופט שיינבוים ובתשובה לשאלת מרוץ הסמכויות בין בתי המשפט לענייני משפחה לבתי הדין הרבניים, היא מאמינה שהמאבק החריף שליווה את שתי הערכאות המשפטיות הללו, כבר מאחורינו. "מעבר לעובדה שהקמת בתי המשפט לענייני משפחה שמו קץ לתופעה בה אדם שהיה מעורב בהליכים בתחום היה צריך לנדוד בין שלוש ערכאות, ואפילו לא זכר באיזה בית משפט הוא צריך להיות... בתי המשפט הללו ובתי הדין הרבניים חיים כיום זה לצד זה. זה כבר לא מה שהיה בעבר". אך אי אפשר לקבוע באופן גורף כי אין בכלל שאלת סמכות.

ואם כבר מדברים על בתי הדין הרבניים, הנשיאה אשקלוני הייתה שמחה מאוד לראות בהם נשים. "כן, זה מפריע לי וחסר לי" – היא אומרת נחרצות.

אילו יכולת לחוקק חוק שהיה מסייע לך בעבודה השוטפת במסגרת מלאכת השיפוט, מה היית רוצה לראות ברשימת החוקים החדשים של מדינת ישראל?

"אני חושבת שהגיע הזמן לשנות את החשיבה ואת החקיקה בכל הנוגע לטיפול בעגונות. העובדה שגם במאה ה-21 יש מצב שבו מישהו מסרב לשחרר אישה מכבלי הנישואין היא מקוממת בעיניי. זו פגיעה מהותית בחירות האדם, זו פגיעה אנושה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. ברור מעל כל צל של ספק שבתי הדין הרבניים עושים מעל ומעבר לשחרר עגונות, גם בכל רחבי העולם, וברור לי שהסנקציות נגד סרבני הגט הולכות ומתעצמות, אבל הגיע באמת הזמן שיחוקק חוק שמתיר להפקיע את הנישואין לאחר פרק זמן. כמובן שהצעד ייעשה באישור בית הדין הרבני הגדול, אבל אני מאמינה, לא רק כאישה אלא גם כאדם, שהמצב שבו אישה עדיין תלויה באמירה 'רוצה אני' מצד בן זוגה וברצונו לאפשר לה לצאת לחופשי, הוא בלתי נתפס. את המצב הזה, לו יכולתי, הייתי רוצה לשנות באמצעות חקיקה. אני גם מוכרחה להאמין שזה יקרה בדרך של יצירתיות מאחר שלא ייתכן שהמצב הזה יימשך".

ביולי האחרון נכנס לתוקפו חוק הסדר התדיינות במשפחה (הוראת שעה)המחייב לקיים ארבע פגישות גישור לפני שמתקדמים להליך גירושין. מהפכה זו גררה תגובות לחיוב ולשלילה. הנשיאה אשקלוני חושבת שמוקדם מדי להגיע למסקנות באשר לעתידו של החוק החדש. "אין ספק שהקונספט של יישוב סכסוכים לפני דיונים משפטיים הוא מבורך, אבל צריך לחכות לפחות שנה מיום הרצתו בפועל של החוק על מנת לבחון אותו. כל בחינה מוקדמת, ושלא באמצעות פרמטרים מדידים וברורים מראש, עלולה להטות את התוצאות לכאן או לכאן. אני מאמינה שהגורמים המעורבים, כולל הכנסת,  משרד המשפטים,  הנהלת בתי המשפט, יחידות הסיוע  ולשכת עורכי הדין נמצאים עם היד על הדופק ויבחנו את הנושא בצורה מושכלת".

הצעת חוק אחרת שמעוררת סערה היא חזקת הגיל הרך שיזם ח"כ יואב קיש. מהי עמדתך בנושא?

"כבר הבעתי את עמדתי בנושא בכנס לשכת עורכי הדין ואמרתי שאני בעד ביטול חזקת הגיל הרך מאחר שאני מאמינה שבית המשפט דן בכל מקרה לגופו , גם אם ישנה חזקה. אם כי אני גם ערה לנימוקים של דעת המיעוט בוועדת שניט, או  למתנגדים להצעת החוק. השאלה האם חזקת הגיל הרך תהיה עד גיל שנתיים היא הצעת פשרה של ההצעה  של ביטול מוחלט של החזקה. אבל כמו שאמרתי, אני לא חושבת שאנחנו זקוקים לחזקות משפטיות  בעניין הזה  ואני סבורה שהשכל הישר הוא תמיד המדריך הנכון  בצירוף הכלים המשפטיים והמקצועיים לבחינת המשפחה המסוימת שניצבת בפני השופט". 

לצד העיסוק האינטנסיבי במלאכת השיפוט, שהפך את מערכת המשפט במחוז הדרום על כל שלוחותיו לגורם משמעותי במערכת המשפט בישראל, מצאה הנשיאה אבירה אשקלוני גם את שביל הזהב בדרך לאיחוד ולשיתוף פעולה עם כלל הגורמים הפעלים בשטח, ובכלל זה מחוז הדרום בלשכת עורכי הדין.

הקשרים עם מחוז הדרום

כבוד הנשיאה, כיצד בא לידי ביטוי הקשר עם לשכת עורכי הדין בכלל ומחוז הדרום בפרט.

"בין לשכת הנשיאה והסגנים כל אחד בתחום המקצועי שלו ובין לשכת עורכי הדין בכלל ומחוז דרום בפרט מתנהלים קשרי עבודה מצוינים. עם יו"ר המחוז, עו"ד דני אליגון ומנכ"ל המחוז, עו"ד שרון בירון מרקוביץ', יש שיתוף פעולה הדוק הבא לידי ביטוי בהרצאות שופטים בימי העיון, בהשתלמויות ובכנסים שמארגן המחוז, בטקסים מיוחדים לקבלת עורכי דין חדשים,  הרמת כוסית משותפת בחגים בבתי המשפט בבאר שבע ולכיש ובכלל, שיתוף הפעולה הדוק. אנחנו גם מעניקים אוזן קשבת לצורכיהם של עורכי הדין ומענה לפניותיהם הפורמליות והלא פורמליות  המגיעות בעיקר באמצעות הלשכה במחוז הדרום, או מפורומים שונים בלשכה. כך גם עם יתר גורמי החוץ כמו פרקליטות, תביעה משטרתית,  סנגוריה ציבורית, שב"ס  ועוד. יכולת ההידברות והשיח הבלתי אמצעי חשובים מאוד לכל הצדדים והם בהחלט תורמים, לעשייה המשפטית .

חשוב לציין כי ניהול המחוז אינו עניין אישי,  הוא עבודת צוות עם הסגנים ויחד עם מנהלת המחוז עו"ד איריס אזרד עובדים בשיתוף פעולה מלא עם כלל הגורמים , לקידום העשייה המשפטית במחוז.

עם ניסיון של 12 שנות שיפוט, כולן במחוז הדרום, איך היית מאפיינת את מערכת המשפט הפועלת בה?

" דיברנו רבות על תחום המשפחה  אך  אין לשכוח כי  בבתי משפט השלום  במחוז דרום עוסקים בכל תחומי המשפט, אזרחי, פלילי , תעבורה נוער וכמובן משפחה, לא מעט מרכיבים חיוביים מאפיינים את מערכת המשפט במחוז הדרום אבל אפשר לתמצת את כולם תחת הכותרת – ההון האנושי. ההון האנושי של השופטים, העובדים, עורכי הדין. כולם כאן אחרים במובן הזה שיש בהם דבר נוסף, שמביא אותם להיות קשובים ולעשות מעל ומעבר. אני בהחלט רואה כאן הון אנושי שבא לידי ביטוי בכל הרבדים.

במעבר חד מאידיליה, שהיא ללא שמץ של ציניות, חשובה וטובה, האם את, כשופטת מן המניין או כנשיאה נפלת קורבן לתופעת השיימניג הפוגעת בשנים האחרונות, ולא מעט בשופטי נוער ובשופטים לענייני משפחה?

"אויימתי בעבר, במהלך שמיעת תיקי אימוץ, אבל איני רוצה להרחיב יתר על המידה בתופעת חופש הביזוי הזו, אלא להסתפק בקביעה ששופט הוא אכן בעל חוסן אישי. זה נכון שהוא לא מושפע מהשיימינג הזה אבל אסור לשכוח שגם שופט הוא קודם כל אדם, יש לו משפחה, ובכלל, היציאה נגד שופטי משפחה ונוער ושופטים בכל התחומים, עובדי רווחה וכו' היא תופעה שיש למגר וניכר שלאחרונה נעשות פעולות משמעותיות בנושא".

לקראת סיום הריאיון מבקשת הנשיאה אבירה אשקלוני לדבר בנימה אישית במיוחד.

הבמה כולה שלך.

"חשוב לי, גם במלאכת הניהול וגם במלאכת השיפוט, שיהיה תמיד את הדבר מה הנוסף, את הפן האישי. מעבר לכך, בסוף- בסוף, חשוב לי להיות נאמנה לעצמי".

וממש ממש לפני סיום, זאת ההזדמנות להשיל את המיסתורין באשר למקור שם משפחתה – אשקלוני. לא, אין כל קשר לעיר אשקלון, אף שהיא מחוברת בנימי נפשה למחוז הדרום. "המקור הוא בכלל יווני, מהמילה אסקלוני" – היא שמה קץ במשפט אחד לטעות הרווחת בהקשר זה.

ולא, אין לה כל כוונה, לנדוד לאזורים אחרים. "לא מעט שואלים אותי אם איני מעוניינת להתקדם מעט ולשפוט באזור המרכז, ואני עונה – להתקרב התכוונתם, לא להתקדם. אני מרגישה כאן מאוד מקודמת ואין לי כוונות לנדוד למקומות אחרים". כך מבהירה, בצורה נחרצת, אבירת מערכת המשפט במחוז הדרום.