פרשת חיי שרה

בחור צעיר ממשפחה חרדית מלונדון נעלם ביום בהיר מבלי להשאיר עקבות. הזמן חלף, והיה חשש לחיי הנער. ההורים פנו למשטרה ומיצו כל צורת חיפוש אפשרית, אך למרות הכל, הבחור לא נמצא...
בצר להם החליטו ההורים השבורים לנסוע לישראל אל הגאון רבי מאיר אבוחצירא, ולבקש את עצתו. נטלו ההורים מעט חפצים, ויצאו לדרך. כעבור זמן מה הגיעו אל בית הרב, נכנסו פנימה וסיפרו לו את פרטי המקרה. צערם נגע מאוד ללבו של הרב. הרב ביקש מעוזרו נייר ועט והתחיל לשרטט על הנייר מרובע, וכך אמר לאבא: "כאן אתה גר בלונדון", הרב משך קו מאותו מרובע ואמר: "זה הרחוב שלך...זה הרחוב המקביל...הנה הרחוב הבא...ברחוב הזה שהוא השלישי מביתך, יש כנסייה. הנה השירטוט של כניסתה. דע לך, אבא יקר, שבכנסיה הזו, בקומה השלישית שבוי בנך, ואני מברך אותך שתצליח לשחררו בנקל...!". האב ההמום הודה לרב, ונפרד ממנו לשלום. מיד שב לארצו, וסיפר למשטרה שקיבל מידע ממקור נאמן, שבנו נחטף על ידי מיסיונרים ונמצא בכנסייה שברחוב ההוא בקומה השלישית. המשטרה בדקה את הדבר, והתברר שאכן כך היה – באותו מקום נמצא בדיוק הנער האבוד.
הסיפור הזה התפרסם באותו זמן, ועד היום הוא מכה גלים, ולא נתפס בהגיון. הרי רבי מאיר אבוחצירא מעולם לא היה בלונדון! וגם אם שמע פעם על המקום הזה, כיצד ידע במדויק על כל רחובות העיר?
כאשר שאלו את רבי מאיר אבוחצירא בעצמו, איך ידע הרב את כל הפרטים, ענה להם: "מי ששומר על עיניו בקדושה, יכול לראות למרחקים, מסוף העולם ועד סופו...

על הכתוב בפרשה: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה...וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים", אומר המגיד רבי מרדכי דרוק זיע"א: "אדם רואה את מה שהוא (בפנימיותו)". יצחק אבינו, שהיה קדוש ופרוש, כל מה שראה מאורחת הגמלים שנשאה את רבקה ונערותיה, היה "גְמַלִּים בָּאִים".
ועתה, נדלג לרגע לפרשת "וישלח", שם מסופר על הדורון שהכין יעקב לעשו, בשביל לשבר את עיניו. וכפי שכתוב: "וַיִּקַּח (יַעֲקֹב)...עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה" (סה"כ 540 בהמות), לאחר כל אלו, שם יעקב את הנשים והילדים אחרונים, כפי שכתוב: "וַיָּשֶׂם...אֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים".
והנה, מכל המשלחת הענקית של בעלי החיים (540 בהמות), "צדו" את עיניו של עשו רק הנשים והילדים, כמו שכתוב: "וַיִּשָּׂא (עֵשָׂו) אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים". יודעים אתם למה? שאל הגה"צ רבי מרדכי – כי זה עשו, שבתוך תוכו הוא טמא ונבזה, וכשהוא מביט הוא רואה מבין כל מאות בעלי החיים רק את הנשים.
אבל, יצחק אבינו, שהוא קדוש וטהור, רואה רק "גְמַלִּים בָּאִים" – הגם שהיו רכובים עליהם רבקה ונערותיה.

בעניין זה ראוי לציין, שעיקר כוחו של "עמלק"(=היצר הרע) הוא בדרך, כפי שכתוב בתורה (דברים כה', יז'): " זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק... אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ ".
כלומר, עיקר הסכנה מצד עמלק הוא "בדרך" – כאשר איש ישראל מסתובב בדרכים, ואז צריך שמירה יתרה.

על כן, העצה היא לקדש את הלב והעיניים כמו שכתוב: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". שכן, אמרו חז"ל, שהלב והעינים הם שני סרסורי עבירה. לכן, חובה קדושה לקדש את העינים בדרכים, להשפיל עינים למטה, לא לראות מראות לא צנועים, כפי שרמזה התורה (בראשית לח', כא'): "אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ" - היכן הקדושה של האדם? "הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ" – כאשר הוא שומר את עיניו בדרך.

לסיום, צריך לדעת, שכל המקדש את עיניו, זוכה ורואה פני שכינה, שנאמר (ישעיה לג', טו'): "עֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע...מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ" – זוכה שעיניו יחזו פני המלך/השכינה הקדושה (ולא עוד, אלא שזוכה לפרנסה טובה, כפי שרומז הכתוב:
"עֹצֵ *ם* עֵינָי *ו* מֵרְאוֹ *ת* בְּר *ע* – סופי תיבות *מעות*).
"בני ציון" bnei-zion.com.